בחירת התמונה על כריכת הספר "האבולוציה של הפרקטיקה הרפואית", מאת הרופא והחוקר בנימין מוזס, מתמצתת את תוכנם של הפרקים הרבים המתארים, לעניות דעתי, לראשונה בספרות הרפואית, את התהליך הארוך המתחיל בתצפית והמשכו במחקר שמתפרסם והופך להיות קו טיפולי חובק עולם, שלאחר זמן, קצר או ארוך, יורד ממעמדו ומוחלף בהנחיות חדשות, מעין אופנה מתחלפת חדשות לבקרים.
הנה למשל, הדרך שעברנו כהורים מהשכבת התינוק החדש שלנו על הבטן, למניעת "מוות בעריסה", ואחר כך האזהרות: לא על הבטן – על הגב! ועדיין, עד היום, לא ברורה סיבת המוות וגם מה עדיף כדרך למניעה אינו כה ברור. זו רק דוגמה אחת מהדרך שבה עובר הקורא, דרך לא קלה נפשית למי שהיה עד לחילופי הטיפולים המומלצים ושינה את קו הטיפול מפעם לפעם.
זכור לי היטב הניתוח שעבר אבי בשנת 1964 בשל דמם מכיב קיבה. ניתוח נפלא ומוצלח של וגוטומיה ופילורופלסטיקה ולאחר מכן לעיסת לכסניות של "טומס". הדמם פסק. כיום, כבר לא שואלים במבחני הגמר בכירורגיה איזה ניתוח עדיף לכיב קיבה, מאחר שמתן אנטיביוטיקה לטיפול בחיידק המתחבא לו בסביבה כה חומצית פותר את הבעיה. הממסד הביקורתי במערכות העיתונים "רבי ההשפעה" לא אווה לקבל ממצאי מעבדה שתיארו חיידק קיבתי.
לימוד ההיסטוריה של הרפואה כיום הוא נחלת ישישי המערכת (גילוי נאות – החתום מטה) אולם הגישה בספר הזה מאפשרת לרופאים ולסטודנטים לרפואה לעקוב אחרי תהליך היסטורי, בדומה לספרי ההיסטוריה הפופולריים. הפרקים "עלייתו ונפילתו של הדיגיטליס", "פשעי חוסמי בטא" ואחרים – מתארים תהליך רב שלבים, כפי שנראה בכריכת הספר: מהרופא ולבושו השחור בעת מגיפת הדבר, המוחלף בהדרגה לחוקר ורופא בלבוש לבן. האבולוציה הנפרשת לעיני הקורא מרתקת ומגלה פרטים ופרקי רפואה שלא היינו עדים להם קודם לכן. חובת קריאה למנהלי מערכות רפואיות וגם לעורכי עיתונות מקצועית אלה הם פרקי המבוא והסיכום.
לאחרונה הועלתה לנטפליקס הסדרה "אהבה על הסכין", המתארת את שיטתו של הרופא האיטלקי ד"ר פאולו מקיאריני (Macchiarini), שזכה להוקרה ולפרסום עולמי כאשר הציע שיטה להחלפת הטרכאה בשתל פלסטי עטוי בתאי גזע. סדרה זו באה כשנתיים לאחר סדרה אחרת שתיארה את הרופא הזה כמושיע ופורץ דרך בדרכו לתהילה.
הסדרה העכשווית, המתקנת את הנאמר קודם לכן, מעוררת שאלות רבות שעלו בעת קריאת ספרו של בנימין מוזס: כיצד ייתכן להונות עולם רפואי מודרני, לקבל הכרה מראשי מכוני המחקר המעולים בעולם וכיצד נוטים אנו להאמין בבשורות שאנו רוצים לשמוע אבל לא מקבלים את הביקורת? המאמר המקורי שפורסם בשנת 2008 ב"לנצט" מופיע כיום תחת הכותרת "נדחה", דהיינו מאמר חסר ביסוס שיסודו בזיוף.
כותב מוזס בפרק העוסק בניתוחים בריאטריים: "מאז הניתוח הראשון להפחתת משקל, ביצעו כירורגים רבים במיליוני חולים שישה סוגים של ניתוחים ב-51 וריאציות שונות. במקרים מעטים בלבד ביקשו המנתחים מראש אישור של ועדת הלסינקי. נמצא גם כי רק 8% מהמחקרים קליניים בנושא (מתוך 101) היו מבוקרים, או במילים אחרות רוב המחקרים היו התרשמויות אישיות, תלויות במנתח עצמו" – כמו הלסטאד שתיאר את ההצלחות בניתוחי שד רדיקליים, ורק לאחר מותו והתקדמות ברפואה שונו ההנחיות.
הקריאה בפרקי הספר, המבוססים על ציטוטים מפורטים מהספרות הרפואית בסופו, מעידה כי האבולציה של הנחיה, ניתוח או תרופה היא תהליך המחייב בקרה מתמדת. כמו במודיעין צבאי, יש הכרח בגוף שתפקידו יהא להיות "איפכא מסתברא" כדי לא לקבל בקלות המלצה חדשה מחד ומאידך להיות פתוח לרעיונות חדשים שרצוי לבחון ברצינות.
אם הייתי צריך היום לבחור עבור בית הספר לרפואה קורס ברפואה פנימית, בחשיבה רפואית, בקבלת החלטות ובכלכלה התנהגותית, הייתי בוחר כל פרק בספר הזה, דן בו עם הלומדים ומפיק לקחים הנוגעים ישירות לדרך קבלת ההחלטות ברפואה, להראות את השביל העקלקל המוליך מזיהוי פרפור עליות בבעל חיים ועד לקוצב המושתל.
"האבולוציה של הפרקטיקה הרפואית", 337 עמ'. הוצאת מאגנס, 2023
הכותב הוא רופא "הדסה עין כרם" בעבר, כיום גימלאי ומתנדב בבית החולים
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
