פרופ' ריימונד פרח, מנהל מחלקה פנימית ב' בבית החולים זיו בצפת, הוא יו"ר החוג לרפואה פנימית המשמש גם כמשנה לדיקן ללימודי המשך והתמחויות בפקולטת עזריאלי לרפואה של אוניברסיטת בר אילן וראש תכנית "כוכבי הצפון" למתמחים בפועל. ד"ר ירון סטנובסקי, מנהל המחלקה הפנימית (היחידה) בבית החולים יוספטל באילת, הוא פנימאי עם התמחות בקרדיולוגיה וצבר ניסיון עשיר בתחום בבתי החולים סורוקה בבאר שבע וברזילי באשקלון, שם גם היה מנהל מחלקה הפנימית.
לכאורה, שני רופאים משני קצות הארץ – מצפת ועד אילת. אחד מהגליל הירוק והפורח, השני – מסוף המדבר. אבל למעשה, שניהם מתמודדים עם אתגרים דומים להפליא. הזרקור שלנו מופנה הפעם אל הפריפריה הכי רחוקה מהמרכז.
ככלל, על פי דו"ח מבקר המדינה מ-2015 ועל פי דו"חות אי השוויון המתפרסמים מדי שנה קיימים פערים משמעותיים בין פריפריה למרכז מבחינת השירותים הרפואיים הזמינים למטופלים: פחות מיטות אשפוז, פחות מכשור רפואי מתקדם, פחות רופאים מומחים ועוד. התוצאה היא שיותר חולים מתים בפריפריה מאשר במרכז (במספרים מנורמלים): תוחלת החיים בפריפריה קטנה בארבע שנים מאשר במרכז. זהו פער עצום.
פרופ' פרח נולד בבית החולים שבו הוא עובד כיום, "זיו" בצפת. את כל חייו עד כה עשה בגליל, אותו הוא אוהב אהבת נפש. "אני לא שוקל לעבור מכאן," הוא מצהיר. "אין לי שום סיבה לרוץ לפקקים ולרעש של המרכז". סטאז' והתמחות ברפואה פנימית ובנפרולוגיה עשה בבית החולים בנהריה, שם עבד כ-20 שנה, מתוכן שימש במשך שלוש שנים כאחראי על המיון הפנימי. לעומתו, ד"ר סטנובסקי הגיע מעבר לים, הוא עלה מארגנטינה וכאמור עבד במשך שנים רבות ב"ברזילי" וב"סורוקה".
"בשנת 2007 פורסם מכרז לניהול מחלקה פנימית בבית החולים זיו בצפת", מספר פרופ' פרח. "ניגשתי וזכיתי, ואני מרוצה מאוד כי בפריפריה אתה מרגיש שאתה יכול להשפיע ולעשות שינוי. לדוגמה, כשהגעתי, לא היה מחשב בבית החולים, הכל נעשה ידנית. אני הייתי חלק מתהליך ההטמעה של מחשוב בית החולים וזה נותן סיפוק גדול, הידיעה שתרמתי לקידום הרפואה בצפון".
פרופ' פרח מסביר: "הפריפריה לא דומה למרכז הארץ. המרחקים פה גדולים, יש פחות רופאים והתיחום המקצועי שלנו מתפרס על שטח עצום – ב'זיו' יש שתי מחלקות פנימיות בלבד שמטפלות בחולים מקריית שמונה בצפון, עבור כל רמת הגולן ואף חלק מהגליל המערבי".
"אף אחד לא רוצה להיות רופא פנימי"
ד"ר סטנובסקי אמנם הגיע לאילת רק לפני עשרה חודשים, אבל הניתוח שלו את מצב הרפואה בפריפריה דומה מאוד: "אני מנסה לתרום איפה שאפשר לעשות שינוי, ובמחלקה הפנימית באילת בהחלט אפשר לעשות שינוי. המחלקה הפנימית הרבה יותר מאתגרת מאשר הקרדיולוגיה שבה עסקתי ואני עדיין עוסק בה במרפאה פרטית. זהו המקום הכי חלש במערכת הבריאות, הרפואה הפנימית מוזנחת על ידי כל הגורמים, החל במשרד הבריאות. אף אחד לא דואג למחלקות הללו. מקצוע הפנימאי לא מוערך בשום מקום. יחד עם זאת, הפנימאות היא לב הרפואה. יש בה את החולים הכי קשים ובמידה רבה אני רואה בזה שליחות".
גם פרופ' פרח מדבר על היעדר הזוהר של הרפואה הפנימית. "אף אחד לא רוצה להיות רופא פנימי", הוא אומר בעצב. "לא מתעשרים מעיסוק ברפואה פנימית כמו מענפים אחרים ברפואה. צריך לפרסם מאמרים רבים מאוד כדי לזכות בהכרה כלשהי. פנימאי שעושה, נניח, תת התמחות בגסטרו, כבר לא יחזור לפנימית. אנחנו מאבדים אותם".
פרופ' פרח מוסיף: "בפנימית אנחנו מטפלים בכל המחלות. בבית החולים שלנו החולים מובחנים גיאוגרפית ומגזרית. יש הבדלים בין החולים שמגיעים מהאוכלוסיה היהודית לבין המגזר הערבי. החולים מהמגזר מקפידים פחות על תזונה ומתאפיינים ביתר לחץ דם שנובע מעודף משקל, בסוכרת, הם מעשנים ומפתחים מחלות קשות".
לא פלא שהמחלקה שלו עמוסה תמיד: "התפוסה במחלקה, במיוחד בחורף, עומדת על 120%-140%. אנחנו מקבלים 15-20 חולים חדשים ביום, כאשר במחלקה יש 32 מיטות בלבד, ואנחנו סובלים מצפיפות כרונית".
בנושא הזה יש הבדל מהותי בין הצפון לדרום. "יש לנו בקושי 20 מיטות במחלקה", מספר ד"ר סטנובסקי. "במונחים מקצועיים, זו חצי מחלקה ולא צריך יותר. אני חושב שאנחנו הפנימית היחידה בישראל שנמצאת מתחת ל-100% תפוסה כל הזמן. אני תמיד מספר, שכאשר עבדתי בבית החולים ברזילי שבאשקלון, בתקופות עומס היינו מגיעים ל-60-65 מיטות בפנימית בלבד. בכל בית החולים יוספטל כולו יש 60 מיטות, בכל המחלקות. למעשה, עיר בסדר גודל של אילת לא היתה זוכה לבית חולים משלה אלמלא הריחוק שלה ממרכז הארץ".
בית חולים קטן כל כך לא יכול להציע יותר מדי שירותים. "גודל האוכלוסיה לא מצדיק שירותים יקרים – אין אצלנו חדר צנתורים, אין כירורגיה מורכבת. אם יש לנו חולה שזקוק לשירותים הללו, אנחנו מטיסים אותו במסוק למרכז, ל'סורוקה' בבאר שבע או לכל בית חולים אחר. יש לנו מסוק צמוד לבית החולים וכך אנחנו מצמצמים את זמן ההגעה הקריטי לקבלת טיפול.
"מצד שני", מוסיף ד"ר סטנובסקי, "אותם שירותים שכן נמצאים אצלנו – זמינים מאוד. CT, אולטרסאונד, אקו-לב – שירותים שאתה ממתין להם בתור במרכז, לעתים במשך חודשים ארוכים, כאן אנחנו יכולים להעניק אותם כמעט באופן מיידי".
בית חולים קטן הוא גם בית חולים משפחתי מאוד. "כולם מכירים את כולם", אומר ד"ר סטנובסקי. "ב'סורוקה' או ב'ברזילי', אתה יכול לעבוד עשר שנים ולא להכיר אף אחד מחוץ למעגל הפנימאים והקרדיולוגים. ב'יוספטל' אני עובד פחות משנה ואני מכיר את כל הרופאים ואת כל ההנהלה באופן אישי. זה נותן הרגשה טובה מאוד. זה מקום קולגיאלי עם אווירה נהדרת".
"בתקופת הקורונה היינו בדיכאון טוטאלי"
בבית החולים זיו קיבלו מכשירי אולטרסאונד דווקא הודות לקורונה. "לולא הקורונה, לא היינו מקבלים את המכשירים", מעיד פרופ' פרח. "המחלקה היחידה שתפקדה בקורונה מעל ומעבר הייתה המחלקה הפנימית. זו היתה תקופה ייחודית שלא זכורה לי כמוה – שלוש שנים קשות מאוד, פיזית ונפשית, משמרות של 36 שעות, בלי מגע בין הצוותים בשל החשש להידבק, ופחד לבדוק מטופלים. ראינו מתים רבים. אקדמית, הכל נעצר ושאר החולים הוזנחו. היינו בדיכאון טוטאלי. לרופאים היה קשה מאוד להתמודד עם הפחד מפני הידבקות בעצמם ומפני הדבקת המשפחה".
"אם אני יוצא לפנסיה, אין מי שיחליף אותי"
הבעיה בה"א הידיעה בשני בתי החולים בשני קצות הארץ היא בעיית כוח אדם קריטית. גם לאילת וגם לצפת קשה למשוך רופאים טובים. "קשה למצוא רופאים טובים, כאשר כל נסיעה למרכז כרוכה באובדן שני ימי עבודה", מסביר ד"ר סטנובסקי. "כאשר הגעתי לכאן, קודמתי בתפקיד. מנהלת המחלקה יצאה לפנסיה וגם הסגנית שלה יצאה לפנסיה. המחלקה היתה כמעט ריקה מרופאים. אני בונה כעת מחדש את הצוות של המחלקה ובתקופה הקרובה, כך אני מאמין, יהיה לי צוות מתפקד".
לדבריו, אין רופאים רבים שנולדו באילת ונשארו בה, "שניים-שלושה, לא יותר, אבל יש מתמחים לא מעטים שהפכו אצלנו למומחים, וזו סיבה לגאווה. יש דרישה להתמחות ב'יוספטל'. התור לא גדול, אבל יש".
גם פרופ' פרח מתמודד עם בעיית המחסור ברופאים. "אם אני יוצא לפנסיה, אין מי שיחליף אותי. הרופאים אצלנו נבחרים בפינצטה", הוא מבהיר. "יש לנו המון רופאים בוגרי חו"ל ואני חושש שלא כולם ברמה אחידה. לאלה שלמדו במולדובה, רומניה, ארמניה או הונגריה, חסרה פרקטיקה. להערכתי, רק 20% מהם טובים באמת. לכן, נפתחה ב-2011 הפקולטה לרפואה על שם עזריאלי של בר אילן בצפון, ומרגע שנפתחה אנחנו לא יכולים להציע שדות קליניים לבוגרי רפואה מחו"ל. אנחנו צריכים לדאוג קודם כל לבוגרים שלנו".
לאחרונה אישר המל"ג תכנית שש שנתית ללימודי רפואה בפקולטה, נוסף על המסלולים הארבע שנתי והתלת שנתי המוצעים כיום. בכך מצטרפת הפקולטה לארבע האוניברסיטאות הגדולות, המציעות מסלול שש שנתי ללימודי רפואה: העברית, תל אביב, בן גוריון והטכניון.
פרופ' פרח הוא, כאמור, ראש תכנית "כוכב הצפון" שנועדה להביא לצפון רופאים טובים מכל הארץ. "זו תכנית טובה, שכוללת גם מחקר. מה שחסר בה עדיין הוא מציאת פתרונות תעסקה לבן/ בת הזוג, ופתרון להסעות", הוא מסכם.