כמעט 3,500 בעלי רישיון לעסוק ברפואה בישראל – שסיימו שש שנות לימודים ואף את הסטאז' וקיבלו את רישיונם ב-15 השנים האחרונות (2020-2006) – אפילו לא החלו בהתמחות בתחום כלשהו ו"ולאף גוף ממסדי אין מידע ברור היכן הם כיום", דיווחה הבוקר (ג') רוני לינדר ב"דה מרקר".
עוד בעניין דומה
לפי הנתונים שהובאו בדיווח: 3,437 לא החלו כלל בהתמחות למרות שבידיהם כבר רישיון לעסוק ברפואה ובהם כ-800 בוגרי רפואה בישראל, 1,049 בוגרי רפואה במוסדות לימוד מאושרים בחו"ל אבל גם 1,538 ממדינות שמשרד הבריאות חדל להכיר במוסדות הלימוד שלהם (הפסקת ההכרה תיכנס לתוקף ב-2025).
הסיבות האפשריות להימנעות מהתמחות: החלטה להגר לחו"ל, הריון, עזיבת מקצוע הרפואה או עיסוק בתחומים שלא בהכרח דורשים התמחות כמו עבודה בבתי אבות, על ניידות האמבולנסים ובמוקדי רפואה דחופה. אבל גם: יש רופאים שלא מתקבלים להתמחות עקב חוסר התאמה או רמת ידע לא מספקת. לא מעט מבין הרופאים שלא מתקבלים להתמחות מועסקים כתורני חוץ או בתפקידים שלא דורשים מומחיות. גם רבים מקרב העולים החדשים שמגיעים לארץ בגיל מבוגר, מתקשים או לא מעוניינים להתחיל בהתמחות בגיל מבוגר. כן נכללים בקבוצה זאת עתודאים שעם קבלת הרישיון לעסוק ברפואה גויסו לתפקידים שונים בצה"ל.
כל אלו תורמים למחסור המתמשך ברופאים בעיקר במחלקות פנימיות וכן לקשיים אחרים ביישום קיצור התורנויות – וזאת למרות שצורכי המערכת הציבורית כוללים גם הקמת בית חולים נוסף הנדרש עקב הגידול המהיר באוכלוסייה ובשיעור המזדקנים שהטיפול בהם הולך וגדל. כאשר שיעור כה גבוה של בעלי רישיון לעסוק ברפואה שכלל אינם מתחילים בהתמחות הוא בגדר אובדן גדול מאד של פוטנציאל כוח אדם.
הנתונים שהובאו בדיווח מבוססים על ניתוח מסד הנתונים שבידי משרד הבריאות (מספר הרופאים שקיבלו את הרישיון) והוא נעשה על ידי תאיר ראבוחין, סטודנטית לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית.
נכון להיום, אף גוף או מוסד לא בדק את השאלות הקריטיות האלה, לא בחן את הסיבות לכך כאשר בלי להשיב עליהן קשה לעסוק בתכנון כוח אדם במערכת.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
