• יו"ר החברה: פרופ' רן בליצר
  • מזכיר וועד החברה: ד"ר יורם וולף
  • גזבר החברה: ד"ר יעקב דרייהר
  • מתאמת פעילות החברה: מלי קושא
מחקרים

קידוד תסמינים רפואיים בלתי מוסברים והפרעות סומטופורמיות

החוקרים הזמינו רופאי משפחה להשתתף בקבוצות מיקוד במטרה לנסות להבין מה עומד מאחורי ההחלטה של מרביתם לא להשתמש בקידוד ומתן אבחנות בכל הנוגע לתסמינים רפואיים בלתי מוסברים והפרעות סומטופורמיות

16.08.2018, 10:52
אינטראקציה ברשת בין רופא ומטופל

תסמינים רפואיים בלתי מוסברים (MUS - medically unexplained symptoms) והפרעות סומטופורמיות נפוצים מאוד ברפואת משפחה, אך מסתבר שמרבית רופאי המשפחה לא משתמשים בקודים של ההפרעות הללו. בהנחה שסיווג וקידוד נכונים של תסמינים ומחלות חשובים לצורך מתן טיפול נכון, תובנות בנוגע לתהליכים הללו עשויות לחשוף אזורים בעייתיים ופתרונות אפשריים.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את נקודת המבט של רופאי המשפחה בנוגע לקידוד בעיות ואת הסיבות לכך שהם לא מקודדים MUS והפרעות סומטופורמיות.

החוקרים הזמינו רופאי משפחה להשתתף בשש קבוצות מיקוד (N=42). הדיונים התקיימו באמצעות סיפורי מקרה על מטופלים וקווים מנחים מובנים למחצה. ההקלטות של המפגשים תומללו בצורה מדויקת ושני חוקרים ניתחו את המידע שנאסף באמצעות אנליזת תוכן מובנית עם קטגוריות דדוקטיביות ואינדוקטיביות.

תוצאות המחקר הראו שישנן שלוש קטגוריות רלוונטיות ביותר. הקטגוריה הראשונה, א) "יתרונות הקידוד" – רופאי המשפחה ציינו כי לדעתם הקידוד נעשה למטרות הקשורות בהחזר הוצאות והוא לא קשור בהכרח לתוכן הקבצים שלהם בנוגע למטופל מסוים. רופאים אחרים אמרו שהם מקודדים אבחנות מסוימות רק אם יש למטופל כוונה לקבל ייעוץ נוסף בנוגע לתסמינים הפסיכוסומטיים או כוונה לקבל טיפול פסיכותרפי. חלק מהרופאים בחרו בקטגוריה ב) "קידוד מאופק", הרופאים אמרו שהם נזהרים במתן קודים על מנת להגן על המטופל מפני סטיגמות שעשויות להיות קשורות לאבחנות מסוימות וכי הם מעדיפים לתת אבחנות טנטטיביות וקודים תפקודיים. חלק מהרופאים בחרו בקטגוריה ג) "קודים לא מדויקים", הרופאים התייחסו לכך שהם לא מכירים מספיק את קריטריוני ICD-10, לאילוצי זמן או לשימוש ב"כללי אצבע" לצורך קידוד.

מסקנות המחקר העלו כי ישנן אתגרים בתהליך הקידוד של MUS ושל הפרעות סומטופורמיות, אך נראה כי הרופאים מקבלים את הסבל של המטופל ואת חוסר הוודאות (בנוגע לאבחנה) כחלק בסיסי בעבודתם. מנקודת המבט של רופאי המשפחה, ICD-10-coding אינו הכרחי לצורך טיפול וניתן להימנע מקידודים מסוימים על מנת להגן על המטופלים מסטיגמות והשלכות שליליות אחרות.

ממצאי המחקר מספקים הסבר אפשרי להבדלים הנצפים בין מידע שגרתי למידע אפידמיולוגי. ההתפתחויות החדשות ב-DSM-5 וב-ICD-11 שעתיד לבוא, עשויות לשנות את ההתנהלות של רופאי המשפחה בהקשר לאבחנות הללו. כך או כך, עדיין לא ניתן לחזות את ההשלכות של ההתנהלות של רופאי המשפחה בכל הנוגע למתן אבחנות ושימוש בקודים.

מקור: 

N.J, Pohontsch. Et al. (2018) BMC Family Practice 19,129.

נושאים קשורים:  מחקרים,  קבוצות מיקוד,  הפרעות סומטופורמיות,  תסמינים רפואיים בלתי מוסברים,  מחקר איכותני
תגובות
 
אנונימי/ת
17.08.2018, 21:23

אני אישית נוהג לקודד