פתולוגיה דיגיטלית ב"איכילוב": מערכת חדשנית לאבחון בשיתוף מומחים מרחוק

מערכת חדשנית - פתולוגיה דיגיטלית - הוכנסה לשימוש במכון לפתולוגיה במרכז הרפואי איכילוב בתל אביב. כך הודיע אתמול (ג') בית החולים.

"פתולוגיה דיגיטלית היא תחום חדש התופס תאוצה בארץ ובעולם", הסביר פרופ' דב הרשקוביץ, מנהל המכון לפתולוגיה ב"איכילוב". "כיום", ציין, "האבחנה ניתנת בעיקר עלידי בחינה מיקרוסקופית של סלייד רקמה. אולם, יש אפשרות לסרוק את סלייד הרקמה ברזולוציה ובהגדלה גבוהה ולהעבירו לפורמט דיגיטלי. את התמונה הדיגיטלית ניתן לבחון על צג מחשב וכך ניתן להתייעץ לגבי האבחנה עם רופאים ממקומות מרוחקים וכל זאת בלחיצת כפתור, ללא צורך בשליחת הדגימה עצמה".

מערכת הפתולוגיה הדיגיטלית של חברת פיליפס קיבלה את אישור ה-FDA לביצוע אבחנות ראשוניות למטופלים. המערכת כוללת שני מכשירים בעלי יכולת סריקה של 300 סליידים כל אחד. יתרון נוסף שלה  הוא ביכולת לזהות את פרטי הסלייד באופן אוטומטי, לפי קריאת ברקוד. יכולת זו מגבירה את הבטיחות בזיהוי הדגימה ושיוכה למטופל וחוסכת זמן יקר שדרוש היום לסידור הדגימות באופן ידני.

פרופ' הרשקוביץ: "קיים פוטנציאל עתידי גדול מאוד לתחום הפתולוגיה הדיגיטלית. כבר היום קיימים כלים המאפשרים לבצע אנליזה כמותית בעזרת המחשב באופן מדויק יותר מאשר אומדן לפי העין. לדוגמה, במגוון רחב של גידולים, חומרת הגידול נקבעת לפי מידת השגשוג שלו. כלומר, כמה מתוך תאי הגידול נמצאים בתהליך של חלוקה, ולכך יש השלכות טיפוליות. מחקרים הראו שלעתים קרובות קיימת מידה רבה של אי-הסכמה בין רופאים שונים בהערכת השגשוג, בעוד שלמערכת הממוחשבת יכולת לכמת מדד זה בצורה מדויקת יותר.

"בנוסף, יכולות הסריקה ברזולוציה גבוהה שמספקת המערכת, בשילוב עם טכנולוגיות של עיבוד תמונה ובינה מלאכותית, יאפשרו למצות מדגימות הפתולוגיה ידע רב בעל חשיבות. ארכיון דיגיטלי של עשרות אלפי דגימות, ממגוון רחב של מחלות, המלוות במידע על תוצאות האבחון הרקמתי שניתן לכל דגימה, יהווה כלי רב עוצמה לפיתוח כלים לשיפור האבחנה. כלים מסוג זה יוכלו, לדוגמה, להכווין את הפתולוג לאזורים חשודים הדורשים התייחסות מעמיקה יותר וכך ישפרו את איכות ומהירות האבחנה".

פרופ' הרשקוביץ מודע לכך שכאשר אנשים שומעים את המילים "המכון לפתולוגיה", האסוציאציה הראשונה שעולה בראשם היא נתיחות שלאחר המוות. "אולם למעשה", הוא אומר, "מרבית הפתולוגים בארץ כלל אינם עוסקים בנתיחות שלאחר המוות. עבודתו העיקרית של הפתולוג היא באבחון מחלות באמצעות בדיקת רקמות המטופל. למעשה, כל פיסת רקמה שניטלת מהמטופל נשלחת לבדיקה פתולוגית, בין אם מדובר בדגימות קטנות כמו בניקור שד, בדיקה אנדוסקופית או הסרת נגע עורי, ובין אם מדובר ברקמה גדול יותר שהוסרה במסגרת ניתוח".

על העבודה במכון לפתולוגיה, סיפר פרופ' הרשקוביץ: "בשלב הראשון מתבצע תיאור של הרקמה, ובמקרה של תכשיר ניתוחי גדול, נלקחות ממנו פיסות רקמה מאזורים רלבנטיים לאבחנה ולהחלטה הטיפולית. בהמשך מתבצע תהליך מורכב של שימור, קיבוע ועיבוד הרקמה כדי להכינה לבדיקה המיקרוסקופית.

"חתך דק של הרקמה נצבע ונבחן תחת מיקרוסקופ. תפקידו של הפתולוג הוא עתה לקבוע מהי המחלה שברקמה, האם מדובר בתהליך דלקתי או גידולי, האם הגידול שפיר או ממאיר ומהם מאפייניו של הגידול. לעתים", הוא מסביר, "מספיקה הבדיקה המיקרוסקופית כדי להגיע לאבחנה הסופית. במקרים מורכבים יותר מופעלות שיטות מתקדמות שיכולות לסייע לפתולוג להגיע לאבחנה הנכונה.

"השיטות העיקריות שבהן משתמשים בעבודה היומיומית מתבססות על זיהוי של ביטוי חלבונים ברקמה ובדיקות לנוכחות מוטציות ב-DNA. שתי הטכניקות הללו יכולות לסייע באיתור הטיפול התרופתי המתאים ביותר למחלה. כלומר, מדובר כאן ללא כל ספק ברפואה מותאמת אישית".