שחיקת הרופאים, טובות הנאה ואיסורים גורפים

לאחרונה הוציא מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב חוזר מנכ"ל: "כללים להתקשרויות בעלות אופי מסחרי של מוסדות הבריאות". חוזר זה יצא בעקבות תכנית טלוויזיה פרובוקטיבית ("המקור, ערוץ 10, ינואר 2018) של העיתונאי רביב דרוקר שבו ניתן היה לצפות במספר רופאים המבקשים נסיעות לחו"ל או ארוחות מסוכני תרופות. בעקבות תשדיר זה התקיים דיון דחוף בכנסת בוועדה לביקורת המדינה, בראשותה של ח"כ שלי יחימוביץ, ב- 18.1.18. בתכנית טלוויזיה זו נצפו מעשי תועבה של רופאים בודדים מתוך יותר מ-25,000 רופאי ישראל העושים עבודתם נאמנה יומם ולילה להצלת חיי אדם.

זו עוד אחת מתכניות הדלגיטימציה של רופאי ישראל – תופעה שלצערי הולכת ותופשת תאוצה בשנים האחרונות. בעוד מספר הרופאים לנפש הולך ויורד בישראל ותקני הרופאים לא עלו בשנים האחרונות, המצב במערכת הבריאות הציבורית הולך ונעשה קשה מיום ליום. כיום חסרים קרוב לכ-4,000 תקני רופאים בישראל (נתון ששמעתי מההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) – שזה כאילו חסרים בישראל כארבעה בתי חולים גדולים כ"שיבא", דבר הגורם למעט הרופאים שבמערכת הציבורית לעבוד הרבה יותר קשה, התורים הולכים ונעשים ארוכים יותר, הזמן שנשאר לרופא לשוחח עם החולה ומשפחתו הולך ומתקצר והעומס הפיזי והנפשי על הרופא הולך ועולה. השחיקה במערכת הרפואית הציבורית הולכת וגדלה עד שתגיע לנקודת רתיחה בשלב כלשהו אם לא יתוקן המצב לאלתר.

הציבור בישראל אינו יודע את האמת - שחסרים תקנים - ומאשים את הרופאים עצמם בכאוס במערכת הבריאות הציבורית. הרופאים הם האשמים, לפי דעת הציבור בישראל, בגרימת תורים ארוכים, בהמתנה ממושכת לטיפול בחדרי המיון, בהמתנה למיטות פנויות במחלקות הפנימיות, בדחיית ניתוחים, בתורים האינסופיים לבדיקות הדמיה, לייעוץ אצל רופאים מקצועיים ולזמן הקצר שנותר למתן תשובות ולשיחה עם משפחות החולים.

אין הסברה אמיתית לציבור שמי שאשם בכך אלה אינם הרופאים אלא קובעי המדיניות והמחוקק בישראל – הגופים הפוליטיים.

לאור החוסר בתקנים ומיעוט ברופאים, בד בבד תורנויות הרופאים המתמחים לא קוצרו והן נמשכות שעות רבות מעבר ליכולת הפיזית והנפשית לתפקוד אופטימלי של בן תמותה. אמנם לאחר שביתת הרופאים בשנת 2011 מספר התורנויות לחודש צומצם עד לשש בלבד, אך שוב הדבר גורם לעומס על המערכת הרפואית בבתי החולים בהינתן העובדה שחסרים רופאים במערכת הציבורית.

בד בבד, גורמים אינטרסנטים מאשימים את הרופאים באחריות לעלייה ביוקר המחיה בישראל ולעלייה בהוצאות הבריאות ולאור זאת אף הגדילו לעשות ולהעביר בחוק את סעיף הבריאות בחוק ההסדרים, כדי שרופאים לא יוכלו לקחת מהחולים שכר ככל שירצו אלא יוגבלו על ידי המבטחים וקופות החולים. הלכה למעשה, מי שהרוויח ממהלך זה אלה אינם החולים עצמם אלא המבטחים וקופות החולים.

לאחרונה אף זכינו לצפות ביד מכוונת שפרסמה באמצעי התקשורת את תלושי השכר של האלפיון העליון של רופאי ישראל (כ-250 מתוך 25,000 רופאים בישראל) המרוויחים שכר של רבבות אלפי שקלים לחודש, דבר שגרם, פעם נוספת, להשתלחות הציבור ברופאים, שרובם מרוויחים שכר של פחות מ-30,000 לחודש ואף למטה מכך. אנו הראשונים שמאחלים לכל חברינו הרופאים להרוויח בכבוד, אולם צרם לנו שאותו גורם אינטרסנטי שפרסם את המידע לא טרח להזכיר שמדובר במיעוט הרופאים, דבר שיצר רושם מוטעה בציבור שאלו הן אכן משכורות הרופאים בישראל. יש לזכור שרופאי ישראל הם לא שודדי הקופה הציבורית ואם הם מרוויחים יפה, סימן שהם עובדים קשה ומגיעה להם כל אגורה.

ובחזרה לחוזר מנכ"ל משרד הבריאות מיוני השנה בנושא ההתקשרויות בעלות אופי מסחרי של מוסדות הבריאות, שלא ניתן לנתק אותו מהדברים הנ"ל הבאים להעצים את ה"עונש" שמקבלים אותם מעט מרופאי ישראל הסוררים שביקשו נסיעות לחו"ל וטובות הנאה אחרות ופסולות מתועמלני חברות התרופות. חלק הארי מחוזר המנכ"ל - נוהל ביצוע ניסויים קליניים ומחקרים במוסדות בריאות, התקשרויות עם גופים חיצוניים לשם מימון כנסים מדעיים וימי עיון, נסיעות של רופאים לחו"ל על חשבון חברות מסחריות - ידוע מהעבר ואין חדש אלא חידוד והדגשים על הקיים.

החדש בנוהל הוא הסייפא, שבו נקבע לראשונה בישראל ש"חל איסור לקיים פגישות אישיות עם התועמלנים". כדי למגר את התופעה של מתן טובות הנאה לרופאים, דבר הפסול לכל הדעות, נקבע באופן גורף. האם יעלה על הדעת להגביל רופאים להיפגש עם בעלי מקצוע בשל חשד שאלה יגרמו לקבלת טובות הנאה, לכאורה? האם אין כאן פגיעה ברופאים כבני אדם היכולים להפעיל שיקול מה טוב ומה נכון ומה לא טוב ומה לא נכון לעשות?

אין ספק שקבלת טובות הנאה אסורה ויש לגנותה בכל דרך, אולם מכאן ועד להוציא איסור גורף להיפגש עם סקטור זה או אחר בבתי החולים ו/או קופות החולים, זה מסוכן ואינו ליברלי. מחר יאסרו על הרופאים להיפגש עם סקטור אחר באוכלוסיה. לא זאת אלא זאת: מדובר בפגיעה, לכאורה, בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ופגיעה בחופש המקצוע. אין ספק, כאמור, שיש לגנות כל קבלת טובות הנאה, אולם כדאי שקובעי המדיניות במשרד הבריאות ישקלו שוב את המגבלות שהשיתו על הרופאים. אחרי הכל, הרופאים הם לא האשמים בחוסר התקנים ובעומס במערכת הרפואית הציבורית, בהעדר תקציבים ייעודיים להצגת תוצאות העבודות המדעיות שעורכים בבתי החולים בכנסים מדעיים בעולם ועוד.

אין ספק שחשוב לעגן בנהלים ובכללים אתיים את כל נושא ההתקשרויות של חברות מסחריות ומוסדות הבריאות בישראל. אין ספק גם בתרומה הרבה של חברות הפארמה והתעשיה במערכת הבריאות בישראל וביכולת לפתח את בתי החולים שתקציבם מוגבל ומדולל.

אולם, יש לזכור שהרופאים הם המשאב האנושי היקר ביותר שיש למערכת הבריאות ואין בלעדיו. הרופאים הם אבן היסוד של מערכת הבריאות בישראל והם "מצרך מבוקש" בכל מדינה מעבר לים. על המערכת הארגונית למנוע פגיעה במשאב אנוש זה, הן פיזית והן נפשית. על הר"י, כגוף הפרופסיונלי, להדוף כל ניסיון פגיעה ברופאים ובמקצוע הרפואה ומוטב כמה שיותר מוקדם.