• יו"ר החברה: פרופ' רן בליצר
  • מזכיר וועד החברה: ד"ר יורם וולף
  • גזבר החברה: ד"ר יעקב דרייהר
  • מתאמת פעילות החברה: מלי קושא
מגזין

האם אתם רופאים או רובוטים דמויי אדם?

ד"ר מילטון פאקר האמריקאי קבע תור אצל רופאה. על חווייתו בביקור אחד מצער ומייצג שבו תיעוד ורישום באו על חשבון אינטראקציה אנושית עם המטופל

"אז איך הרופא שלכם?" – השאלה הזאת, בניסוחיה השונים, עולה לא אחת, אפילו כבדרך אגב, בשיחות סלון ובלילות שבת, בין מטופלים, לרוב בגירים. יש שממקדים את השאלה "ואיך רופא הילדים החדש שלכם?". במיוחד מוצג הנושא כאשר מישהו מבין המכונסים מספר כי החליף, או נאלץ להחליף, רופא משפחה. "ואיך הוא מטפל בך?", שואל אחד הנוכחים, "איך הוא מתנהג?", "איזה יחס הוא נותן?".

בנושא הזה התחבט לאחרונה גם רופא אמריקני, ד"ר מילטון פאקר, ששימש עד לא מכבר בעיקר כיועץ רפואי לכמה מחברות התרופות הגדולות בעולם והיה יו"ר של ועדות אחראיות על ניסויים קליניים שונים, למשל בתרופה לטיפול באי ספיקת לב. לד"ר פאקר יש בלוג באחד מאתרי האינטרנט של הקהילה הרפואית בארה"ב. מה שנכתב בו ראוי לתשומת לב של כל רופא. וכך סיפר ד"ר פאקר בפוסט שלו:

"עקב בעיות רפואיות, ביקרתי לאחרונה אצל רופאה מוערכת. היא נחשבת מאוד וזוכה לשבחים בתחום שלה. נדרשה המתנה די ארוכה כדי להשיג תור אליה. רציתי באמת לשמוע את חוות דעתה על המחלה שלי.

כאשר נכנסתי למרפאתה, הובילו אותי לחדר הבדיקות, שם המתנתי עד שתיכנס. זמן קצר לאחר מכן היא נכנסה לחדר, הציגה את עצמה ומיד התיישבה מול צג מחשב. בעוד עיניה ממוקדות אך ורק בצג, היא ירתה במהירות סדרת שאלות שהמחישו את מאמציה המלאכותיים לברר את ההיסטוריה של מחלתי. היא שאלה ואני עניתי במשך חמש דקות. ואז שמתי לב שבמשך כל פרק הזמן הזה היא לא יצרה עימי קשר עין, אפילו לרגע קל. ניסיתי לשלב אותה בפרטי הפרטים של התלונות שלי, אבל לא הצלחתי.

כאשר סיימה למלא את ה'שדות' בשאלון שעל צג המחשב שלה, היא אמרה כי היא הזמינה עבורי כמה בדיקות. אמרתי לה שכבר עשיתי רבות מהן, אבל היא הצביעה על כמה בדיקות שעדיין לא ביצעתי.

לאחר עשר דקות לערך, הבנתי שהביקור אצלה מתקרב לסיומו, אף על פי שהיא בכלל לא שאלה אותי כמה שאלות רלבנטיות מאוד לגבי מחלתי. לאחר כמה עשורים במקצוע הרפואה אני באמת טוב בהצגת היסטוריה רפואית לפרטיה, אלא שהפעם אפילו לא ניתנה לי הזדמנות לעשות זאת. היא רק אמרה שעלי לבצע כמה בדיקות.

בעוד היא מכה על מקלדת המחשב, שאלתי: האם אין בדעתך לבדוק אותי? היא ענתה קצרות: 'אין לי צורך בכך'. התשובה שלה לשאלתי האחרונה היתה: 'ובכן, נראה, כאשר יגיעו התשובות מהבדיקות'.

לאחר הדקה ה-13 לביקור, היא סוף-סוף הסתכלה עלי בחטף, רק כדי לומר: 'להתראות. גוד-ביי'. מדדתי - סך משך הזמן לקשר עין איתי במשך כל הביקור אצלה ארך פחות מ-60 שניות.

הרופאים אינם מתוגמלים עבור התיעוד, כתיבת המסמכים, ולכן הם חייבים לשלב לשם יעילות את התיעוד יחד עם האינטראקציה עם המטופל בתוך פרק הזמן הקצר שמוקצב לכל ביקור אצל הרופא. התוצאה: התיעוד מנצח – המטופל מפסיד

הרבה התרחש בתוך 60 השניות שבהן הסתכלה לכיווני, למעשה היא הסתכלה מעבר לכתפי. אני וידאתי שאני מסתכל לעיניה ונעצבתי ממה שראיתי. לא היה שום רגש, לא חיבור, לא אמפתיה. כל מה שעשתה בוצע במהירות המירבית האפשרית. מה שהיה חשוב יותר מכל מבחינתה, שהיא תיעדה שעשתה כל דבר כיאות.

כאשר עמדה לעזוב , הושטתי יד כדי להודות לה, אבל נראה שלא חשה בנוחות ללחוץ את ידי. היא עזבה את החדר במהירות.

נאמר לי שעלי לגשת לפקידת הקבלה. את דרכי אליה עשיתי באיטיות, כאשר אני שב ונזכר בימים שבהם רופאים, באופן שגרתי וקבוע, קיימו קשר עין עם המטופלים במשך כל זמן הביקור במרפאתם.

בעבר, הרהרתי לתומי, החלק הכי טוב בלהיות רופא היה להיכנס לחדר ולברך מטופל חדש, יחד עם בן משפחתו שליווה אותו אלי, להזיז את הכיסא לקראתו כדי להיות יותר מעורב וקשוב, להזדמנות לשמוע את הסיפור שלו – ולפתור בעיה. כל סיפור של מטופל היה ייחודי באופן טוטלי, ואני זוכר שהייתי דרוך ואפילו נהנה מניואנסים שבכל אחד מהסיפורים. לעתים, ההבעה שגיליתי מהמבט לתוך עיניו של המטופל שלי חשפה הרבה יותר ממה שסופר לי למעשה.

למרות הכל, קשר העין עם מישהו או עם מישהי שנתנה בי אמון היה ממריץ ומשמח אותי במיוחד. לא רק אותי. לאחר הרבה מאוד ביקורי מטופלים אצלי אני בטוח שעזרתי למטופל שלי על ידי כך שהאזנתי בקשב רב למה שסיפר לי, שדיברנו ושהקפדתי על קשר עין עימו, וזה היה חשוב יותר מכל מרשם תרופה שכתבתי.

אבל הימים ההם חלפו עברו מהעולם בלא מעט מקצועות. רופאים רבים נמצאים תחת לחץ להקפיד על לוח זמנים הדוק. למעשה, הזמן הנדרש כדי לתעד ביקור אצל רופא הוא למעשה ארוך יותר מהזמן שהוא מבלה עם המטופל שלו.

הרופאים אינם מתוגמלים עבור התיעוד, כתיבת המסמכים, ולכן הם חייבים לשלב לשם יעילות את התיעוד יחד עם האינטראקציה עם המטופל בתוך פרק הזמן הקצר שמוקצב לכל ביקור אצל הרופא. התוצאה: התיעוד מנצח – המטופל מפסיד.

יש רופאים שפותרים את הבעיה הזאת על ידי כך שהם שוכרים, בכספם, פקיד, לבלר, רשם. הוא יכול להיות בעל מקצוע אחר מתחם הבריאות או פשוט יותר, שכל תפקידו להקליט או לרשום את השיחות שמנהל הרופא עם המטופלים. אלא שקשה למצוא 'רשמים' טובים וכמובן יש לשלם להם בעד עבודתם.

ארגוני בריאות רבים הגיעו למסקנה שעל הרופאים לבצע את תפקידי ה'רשם'. זה יותר משתלם להם, אבל  לא אנושי באופן נורא ואיום. בכך רק מובטח שהרופאים לא יכולים להקדיש את רוב זמנם למיומנויות שלהם. הם עסוקים במשהו אחר.

כאשר הסתיים הביקור שלי אצל הרופאה, הגעתי לדסק פקידת הקבלה והיא שאלה אותי: מתי הרופאה תראה אותך שוב? זו היתה שאלה מסקרנת מאוד, שהביאה אותי למחשבה לגבי כל האינטראקציות שהיו לי איתה במשך כל הביקור. אני ממשיך לתהות: מתי היא בכלל ראתה אותי בפעם הראשונה?".

נושאים קשורים:  תיעוד ביקור,  אינטראקציה עם מטופלים,  קשר עין עם מטופל,  איכות הטיפול,  ביקור אצל רופא מומחה,  חדשות,  מגזין
תגובות
 
31.05.2018, 16:35

עצוב מאוד.

01.06.2018, 10:17

כתוב יפה
התוכן יפה פחות
ואם נשאל את גוגל מיקרוסופט IBM
זה עתיד הרפואה הציבורית.
לא הרפואה הפרטית כי העשירים יחיו ב ELYSIUM ( סרט אוטופי ( דיסטופי , סליחה) )
ועוד סרט מלא בשורה : ב מלחמת הכוכבים , המיילד / גינקולוג של PADME AMIDALA היה רובוט לבן עם זרועות קטיפתיות.

01.06.2018, 10:37

המערכת מעצבת את אופי המפגש הרפואי במגבלות הזמן, כ״א ושיטת התגמול. אבל מי קובע את הסטנדרט והאיכות הרצויים? האם לא הגיע הזמן שהארגונים המקצועיים יגדירו סטנדרט לפגישה עם מטופל בכל תחום כולל משך הזמן, ומשם נוכל ללמוד על הפערים ולנסות להשתפר? מי מרים את הכפפה?

אנונימי/ת
01.06.2018, 10:59

גם בארץ אנחנו נפגשים עם רופאים כאלה שהעניין האמתי שלהם בלקוח שלהם -מהם והלאה.
רופאת המשפחה שלי מקסימה,רושמת לי את כל התרופות שאני מבקשת,נותנת לי את כל הבדיקות שאני מבקשת - אך בדקה לי ל.ד., והקשיבה לריאות לפני ארבע שנים. (אני אשה בת 83 אחות במקצועי..)
ורופא כירורג צעיר שלקח אנמנזה לפני התערבות כירורגית- ישב כל הראיון כשגבו אלי ופניו אל המחשב. בסוף הראיון לא התאפקתי ושאלתי אותו אם יכיר אותי כשיראה אותי בפרוזדור ויזכור שאת הוסת הראשון קיבלתי בגיל 13?
היה המום לגמרי משאלתי ורק אז פנה להסתכל ולראות אותי..
אולי למד משהו מבגובתי זו...

אנונימי/ת
01.06.2018, 11:05

"רופאים רבים נמצאים תחת לחץ להקפיד על לוח זמנים הדוק. " בזה מסתכם בעצם הכל

חברים,
הכתבה אשר גם משקפת את המציאות אצלנו - מחרידה.
אבל המציאות הזאת אינה חייבת להימשך כך.
ארגון הרופאים, הר'י ,חייב לצאת חוצץ נגדה, בהיותה נוגדת לחלוטין את הקוד האתי שלנו , המעוגן היטב ב"שבועת הרופא" , שלה נשבענו כולנו.
רפואה אינה מקצוע גרידא -
רפואה הינה "שליחות להצלת חיים".
התנהגות ראויה של רופא/ה מבוססת :
על הידע המקצועי שרכש,
על עקרונות השליחות והמוסר שבאתיקה הרפואית,
שלה התחייב ב"שבועת הרופא".
בשבועתנו התחייבנו לעקרון האנושי הנעלה ביותר, ל"הצלת חיים" על כל מגווניה הקליניים ,
ולא לסיסמאות השוא -
10 דק' לחולה , התיעלות, חסכון, "איזון תקציבי"- האחרון בהם עומד בסתירה מוחלטת לשבועתנו.
באחדותנו כוחנו - הבה נחזיר לשליחותנו את עתרתה המפוארת ולאלתר !
הערה: הסכם השכר הבא ב-2019 , הינו הזדמנות ראויה לכך.
פרופ. תיאו דב גולן.

אנונימי/ת
01.06.2018, 11:07

הכותב היה 13 דקות רצופות אצל הרופא. לא צילצל הטלפון לשאלה, לא ניכנסה אחות לבקש אישור, לא התקשרה פקידת קבלה לבקש אישור לתרופה. לא להאמין. של לרופא יש 13 דקות רצופות לחולה. אצלנו זה 6-7 דקות למטופל ( אצלנו אין חולים - יש מטופלים ).בזמן הזה הוא קם מקליד, וגם מוציא מרשמים, וגם ממלא מרשמים, וגם וגם וגם. וכמובן שצריך להיות גם קשוב, וגם אמפטי, וגם להסתכל בעיניים וגם ללטף לחולה את היד. אז אני מודיע, בשם כולנו, שאנו לא רופאי על. לא יכולים לעשות הכול ב6 דקות. ואם יש שאלות וטענות נא להפנות אותן לליצמן ומשרד הבריאות, קופות החולים ומנהל המרפאות. ובתור התחלה אנו בעד להאריך את הזמן בין חולה לרופא ל 13 דקות. רק מזה יהיה, קרוב לוודאי, שפורסם עצום ביחסי חולה רופא

01.06.2018, 12:23

סדנא דארעה - חד הוא! (אני מקווה שאני לא צריך לתרגם משפט זה לעברית... חשבתי שבארצות הברית המצב טוב יותר מאשר אצלנו, אבל מאמרו של הרופא האמריקאי ניפץ את אשליותיי - גם אצלנו, כפי שהתבטאו מגיבים אחרים, המצב לא טוב ואולי אף גרוע יותר. למזלי, כמי שעבד 45 שנים כרופא ילדים בבית חולים ובקהילה, הסתדרתי די טוב במסגרת הזמן המצומצם שאנחנו צריכים להקדיש לחולה, אבל אני מתקשה להבין איך יכול רופא משפחה ,שרוב חוליו אנשים מבוגרים ומרובי תחלואים, להסתדר במסגרת הלוחצת של 6-7 דקות ואפילו 10-12 דקות. חייבת להתעורר מהפכה בתחום זה, כי המצב הנוכחי מכביד על הרופא ומסכן לא פעם את מצבם של חוליו (=מטופליו...).

01.06.2018, 12:26

זו אחת הסיבות מדוע המדריכים ברפואת משפחה מלמדים להושיב את המטופל ליד השולחן ולא מעבר לשולחן ולמחשב

01.06.2018, 12:34

לצערי עברתי מצב דומה אצל אורטופד במכבי רק שם הביקור ארך 90 שניות ללא קשר עין כלל.

כמה שזה נכון וכמה שזה עצוב.
רופאים רבים מטפלים בבדיקות ובממצאי ההדמיה ולא במטופלים.

אנונימי/ת
01.06.2018, 21:38

חברים, הקלדה עיוורת (במקום רופא עיוור), יש המון אפליקציות בחינם באינטרנט, נסו!!!!

אנונימי/ת
02.06.2018, 10:36

אני מקליד בשיטה עיוורת עוד מתחילת השימוש בתיק רפואי ממוחשב בערך ב 1999 . כלומר כבר 20 שנה. זה עוזר. המטופלים אומרים לי שאף רופא שבדק אותם לא כתב כל כך מהר. עדיין - כל הזמן צריך לחשוב על הקשר האמיתי כולל קשר עין עם המטופל כדי לא לשקוע מול המחשב. אני לעתים קרובות אומר לעצמי - עזוב את המחשב תתמקדבמטופל. בסוף תרשום... אבל עכשיו אני יכול להרשות לעצמי, קודם עבדתי במרפאה עירונית הומה וזה מטורף לגמרי שם - 2 אחיות ו 2 פקידות על יותר מ 7000 מטופלים והעומס נופל על הרופא. צריך לשנות את השיטה. למשל - תשלום ואפילו סמלי לפניה לרופא הראשוני תפחית עומס רב ומיותר .

02.06.2018, 01:55

חברים, זה בידינו
ורק בידינו.
אף אחד לא יעשה זאת במקומנו.
הכתבה מציבה בפנינו מראה. לא כולנו רואים את עצמנו במראה 1 ל 1.
אבל אני משער שרבים מאיתנו רואים את עצמנו לפחות באופן חלקי. לפחות לגבי עצמי אני יודע זאת.
עם זאת, אני יודע שיש הבדל כמותי משמעותי בין התאור בכתבה לבין התנהלות ביקור אצלי. אני מקווה ומאמין שאיני משלה את עצמי לגבי זה.
אני יודע שאני מאוד מודע לבעיה שמעלה הכתבה ומשתדל במודע בכל ביקור לא ליפול בפח זה. אני מאמין שאני מצליח בכך ברוב הביקורים, ברוב הביקור.
אני יודע שכתבה זו תעזור לי להשתפר בכך בהמשך.
אני לא מזניח את התיעוד. התיעוד הוא הכרח בימינו, ומעבר לכך הוא תורם משמעותית לאיכות הטיפול בטווח הבינוני והארוך. לכן אני לא "מאשים" את התיעוד. הוא טוב.
הפתרון שלי הוא שאיני מרשה לשעון להכתיב לי את איכות הרפואה. ועם כל הכבוד לדרישות המערכת, יש דברים חשובים יותר - איכות הרפואה, איכות הבדיקה, ואיכות הקשר עם המטופל.
התוצאה אינה קטסרופלית מבחינת ההספק. אפשר ב 10-12 דקות בממוצע לעשות זאת. וההסכם הקיבוצי האחרון מעמיד לרשותנו הרופאים הראשוניים 12 דקות בממוצע לביקור (חשוב לזכור שיש ביקורים שמצריכים לא יותר מ 4-5 דקות, ולכן הממוצע של 12 דקות מספיק לשמירה על האיכויות הנ"ל).
הבעיה מתחילה כאשר המערכת מציפה אותנו בפניות שלכאורה "מכריחה" אותנו לקצר עוד יותר את משך הביקור הממוצע. זו הנקודה שבה אנחנו הופכים לרובוטים (או לעבדים).
ולכן זו הנקודה שבה עלינו לומר לעצמנו "עד כאן". פשוט: לא מתפשרים על איכות הרפואה ולא על איכות הקשר עם המטופל. כפועל יוצא מכך ייתכנו מקרים שבהם תיפגע העמידה בעומס הפניות. האוברפלו חוזר במקרה זה להנהלה שצריכה לתת לו פתרון.
זו ההתנהלות הנכונה לנו לדעתי, אשר תשמור עלינו כרופאים וכבני אדם בני חורין, ולא נהפך לרובוטים או לעבדים.
ולכן - זה בידינו.
אם כולנו או לפחות רובנו ניתן עדיפות לאיכות הרפואה ולאיכות הקשר עם המטופל על פני עמידה בכל עומס, כולל עומסים לא סבירים, המערכת תצטרך להתיישר לפי סטנדרט האיכות שלנו (להבדיל ממדדי איכות, שתרומתם לאיכות קטנה בהרבה מנזקם, מסיבות שונות שהגדלת העומס וכירסום באיכויות חשובות בהרבה - אלה שעלו בכתבה - היא רק אחת מהן).
ולא אנחנו נתיישר לפי סטנדרט הכמות שמציבה המערכת.
כאשר אנחנו מתיישרים לפי סטנדרט הכמות, אנחנו לא רק פוגעים בעצמנו ובאיכות הקשר עם המטופל, והופכים לרובוטים, מעבר לרף מסוים זו כבר בכלל לא רפואה ומי שנפגע הוא החולה, שלמענו קיימת המערכת. ואז, מה הועלנו?
כאמור - זה בידינו.

אנונימי/ת
02.06.2018, 10:40

זה אולי בידנו אבל ברמה המערכתית לא בדרך שהצעת - שביתה איטלקית.
אולי רופא ילדים יכול להרשות לעצמו ביקור "ארוך" של 15 דקות. אבל ברפואת משפחה המטופלים המבוגריםשהם רוב הפונים הם מורכבים וביקור יעיל יקח גם חצי שעהלפחות. צריךלהיות מעשיים.

02.06.2018, 01:55

חברים, זה בידינו
ורק בידינו.
אף אחד לא יעשה זאת במקומנו.
הכתבה מציבה בפנינו מראה. לא כולנו רואים את עצמנו במראה 1 ל 1.
אבל אני משער שרבים מאיתנו רואים את עצמנו לפחות באופן חלקי. לפחות לגבי עצמי אני יודע זאת.
עם זאת, אני יודע שיש הבדל כמותי משמעותי בין התאור בכתבה לבין התנהלות ביקור אצלי. אני מקווה ומאמין שאיני משלה את עצמי לגבי זה.
אני יודע שאני מאוד מודע לבעיה שמעלה הכתבה ומשתדל במודע בכל ביקור לא ליפול בפח זה. אני מאמין שאני מצליח בכך ברוב הביקורים, ברוב הביקור.
אני יודע שכתבה זו תעזור לי להשתפר בכך בהמשך.
אני לא מזניח את התיעוד. התיעוד הוא הכרח בימינו, ומעבר לכך הוא תורם משמעותית לאיכות הטיפול בטווח הבינוני והארוך. לכן אני לא "מאשים" את התיעוד. הוא טוב.
הפתרון שלי הוא שאיני מרשה לשעון להכתיב לי את איכות הרפואה. ועם כל הכבוד לדרישות המערכת, יש דברים חשובים יותר - איכות הרפואה, איכות הבדיקה, ואיכות הקשר עם המטופל.
התוצאה אינה קטסרופלית מבחינת ההספק. אפשר ב 10-12 דקות בממוצע לעשות זאת. וההסכם הקיבוצי האחרון מעמיד לרשותנו הרופאים הראשוניים 12 דקות בממוצע לביקור (חשוב לזכור שיש ביקורים שמצריכים לא יותר מ 4-5 דקות, ולכן הממוצע של 12 דקות מספיק לשמירה על האיכויות הנ"ל).
הבעיה מתחילה כאשר המערכת מציפה אותנו בפניות שלכאורה "מכריחה" אותנו לקצר עוד יותר את משך הביקור הממוצע. זו הנקודה שבה אנחנו הופכים לרובוטים (או לעבדים).
ולכן זו הנקודה שבה עלינו לומר לעצמנו "עד כאן". פשוט: לא מתפשרים על איכות הרפואה ולא על איכות הקשר עם המטופל. כפועל יוצא מכך ייתכנו מקרים שבהם תיפגע העמידה בעומס הפניות. האוברפלו חוזר במקרה זה להנהלה שצריכה לתת לו פתרון.
זו ההתנהלות הנכונה לנו לדעתי, אשר תשמור עלינו כרופאים וכבני אדם בני חורין, ולא נהפך לרובוטים או לעבדים.
ולכן - זה בידינו.
אם כולנו או לפחות רובנו ניתן עדיפות לאיכות הרפואה ולאיכות הקשר עם המטופל על פני עמידה בכל עומס, כולל עומסים לא סבירים, המערכת תצטרך להתיישר לפי סטנדרט האיכות שלנו (להבדיל ממדדי איכות, שתרומתם לאיכות קטנה בהרבה מנזקם, מסיבות שונות שהגדלת העומס וכירסום באיכויות חשובות בהרבה - אלה שעלו בכתבה - היא רק אחת מהן).
ולא אנחנו נתיישר לפי סטנדרט הכמות שמציבה המערכת.
כאשר אנחנו מתיישרים לפי סטנדרט הכמות, אנחנו לא רק פוגעים בעצמנו ובאיכות הקשר עם המטופל, והופכים לרובוטים, מעבר לרף מסוים זו כבר בכלל לא רפואה ומי שנפגע הוא החולה, שלמענו קיימת המערכת. ואז, מה הועלנו?
כאמור - זה בידינו.

02.06.2018, 02:08

יופי של סיפור, למה כך נראה לי ? כי אני הרופא שהוא היה צריך, כי תמיד קיבלתי את המטופלים עם חיוך, במשך כל הביקור הסתכלתי עליו ועם הרבה EMPATIA, וגם שאלתי הרבה שאלות ולא רק על מה שהביא אותו אלי, זה לקח זמן ?, בהחלט אבל לא התייחסתי לזמן שלי. גם אני כתבתי דרך המקלדת אבל...וכאן ההבדל והסוד הגדול: אני כותב בצורה עיוורת במקלדת,אז כך שכל הזמן הייתי בקשר עין עם הפציינט. אני לא חושב שזה עניין של תגמול, אלה האופי של הבן אדם, האם אפשר ללמד התייחסות לפציינט ?, לא יודע, וגם לא בטוח.
אני כבר בגמלאות כמה שנים וכל מפציינט היה בשבילי אדגר שגרם לי להנאה, במיוחד אם הפציינט יצאה עם חיוך מהמרפאה.

02.06.2018, 14:10

ככ נכון-ועצוב

02.06.2018, 20:23

אני לא יודעה אך בארצות הברית אבל אצלנו אין זמן לדבר עם לקוח : יש מטלות רבות, אל תור, מדדי איכות , חולים מתפרצים. מחשוב זה טוב. אבל קשר ישיר עם חולה חשוב פי כמה גם לבירור מחלה וגם ליצור אימון בין חולה ורופא. לעתים בשיחה עם חולה על מחלתו אפשר לדעת יותר ולאבחן מחלה רק משיחה עם החולה.

02.06.2018, 20:23

אני לא יודעה אך בארצות הברית אבל אצלנו אין זמן לדבר עם לקוח : יש מטלות רבות, אל תור, מדדי איכות , חולים מתפרצים. מחשוב זה טוב. אבל קשר ישיר עם חולה חשוב פי כמה גם לבירור מחלה וגם ליצור אימון בין חולה ורופא. לעתים בשיחה עם חולה על מחלתו אפשר לדעת יותר ולאבחן מחלה רק משיחה עם החולה.

02.06.2018, 21:26

לפי הדרישות של אקרדיטציה
למלא מאה טפסים

02.06.2018, 22:12

גם וגם. אפשר גם לרשום במחשב וגם להסתכל בעיני המטופל וגם לבדוק.

ולחשוב שאפילו בתחום הפסיכיאטריה קופות החולים מקציבות 15 דקות למטופל, זה מגוחך. זו תעודת עניות למערכת כולה, את הכתבות מסוג זה צריך לשלוח לכל הפוליטיקאים. הגיע הזמן שמישהו ירים את הכפפה כי הבעיה היא שמערכת הבריאות לעולם אינה על סדר היום. הציבור לא מבין שהוא משלם מחיר כבד.
למרות התיעוד - כמובן שיש רופאים שלא יוותרו על הקשר עם המטופלים שלהם, השאלה האם הם נשארים במערכת הציבורית? הקלדה עיוורת יכולה לעזור, אך לא כאן שורש הבעיה...

07.06.2018, 16:12

שלום עמיתים יקרים, רציתי לציין עוד גורם קריטי למצב הנוכחי בו הרופא לא מגלה אמפתיה לחולה והוא - שחיקה! משחר הכשרתנו התעלמו מכך שרופאים הם קודם כל בני אדם ובהחלט מושפעים נפשית משעות רבות של שמיעת תלונות ומכאובים. חלקנו עוטפים עצמנו בשיריון מגן כדי להשחק פחות וחלקנו פונים לעזרה ומחפשים תמיכה בין השאר בסדנאות באלינט. מאחלת לכולנו לטפל בעצמנו, זה הכרח המציאות.