החוקרים העריכו סיבות פרטניות לתמותה וגורמי סיכון נלווים בעוקבה עכשווית של חולים עם סוכרת סוג 2 ומחלה קרדיווסקולרית טרשתית (atherosclerotic cardiovascular disease- ASCVD).
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו במידע ממחקר ה-TECOSי(Trial Evaluating Cardiovascular Outcomes with Sitagliptin) בהשתתפות 14,671 חולים. מחקר זה בחן את הבטיחות של הוספת סיטגליפטין לעומת אינבו לטיפול הבחירה בחולים עם סוכרת סוג 2 ו-ASCVD (זמן מעקב חציוני 3 שנים). ועדה עצמאית הסמויה לזרוע הטיפול קיבלה החלטות לגבי מקרי התמותה. בוצע שימוש במודל Cox על מנת לזהות גורמי סיכון והקשר בינם לתוצאים.
במחקר נצפו 1,084 מקרי תמותה כאשר מתוכם 530 היו מסיבות קרדיווסקולריות (1.2/100 שנות חיים, 49% ממקרי התמותה), 338 לא קרדיווסקולריים (0.77/100 שנות חיים, 31% ממקרי התמותה) ו-216 מסיבות לא ידועות (0.49/100 שנות חיים, 20% ממקרי התמותה) סיבת המוות הקרדיווסקולרית הנפוצה ביותר הייתה מוות פתאומי (145 מקרים, 27% ממקרי המוות הקרדיווסקולריים) ולאחר מכן, אוטם שריר הלב ושבץ (113 חולים [48 אוטם שריר הלב ו-65 שבץ], 21% ממקרי המוות הקרדיווסקולריים) ואי ספיקת לב (63 חולים, 12% ממקרי המוות הקרדיווסקולריים). סיבת המוות הנפוצה ביותר שאינה קרדיווסקולרית הייתה ממאירות (154 מקרים, 46% ממקרי המוות שאינם קרדיווסקולריים). הסיכון לתמותה קרדיווסקולרית ספציפית היה נמוך יותר בחולים ללא רקע של אי ספיקת לב ובכלל זה מוות פתאומי (יחס סיכונים 0.4; p=0.0036), אוטם שריר הלב או שבץ (יחס סיכונים 0.47; p=0.049 ומוות מאי ספיקת לב (יחס סיכונים 0.29; p=0.0057).
מסקנת החוקרים היא כי באנליזה זו של עוקבה עכשווית של חולים עם סוכרת ו-ASCVD, מוות פתאומי היווה את סיבת המוות הנפוצה ביותר. מניעה של אי ספיקת לב יכולה להוות דרך להפחית סיכון לסוגים ספציפיים של תמותה קרדיווסקולרית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
