מטרת המחקר הייתה לבחון בקפידה את האינטראקציה והתקשורת בין נותני הטיפול הרפואי הראשוני לבין מטופלים שאובחנו עם סוכרת חדשה. בנוסף, החוקרים בחנו מהן נקודות המפתח בתהליך בהן עשויים להופיע קצרים בתקשורת.
עוד בעניין דומה
החוקרים תיעדו ועקבו אחר 32 מטופלים אשר אובחנו לאחרונה עם סוכרת סוג 2 במערכת הבריאות בניו זילנד במשך תקופה של כ-6 חודשים. המידע כלל תיעוד בווידאו של המפגשים בין המטופלים לצוות הרפואי שלקח חלק בטיפול בהם (רופאי משפחה, אחיות ודיאטניות). החוקרים ניתחו את המידע באמצעות ניתוחי אינטראקציה וניתוחים אתנוגרפיים.
החוקרים מצאו כי קיימים אתגרים בניהול תקשורת יעילה במהלך הטיפול בסוכרת. אף על פי שהרופאים הראו רמות גבוהות של ידע ושל יכולות תקשורת כלליות, פעמים רבות הייעוץ הראשוני התמקד בהסברים רפואיים המנותקים מחווייתו של המטופל.
החוקרים מצאו כי הייתה תפיסה כי ישנו לחץ בזמן, אך הרופאים בילו זמן רב בחזרה על מידע שככל הנראה לא היה רלוונטי לצרכי המטופלים. בנוסף, הרופאים ידעו מעט מאוד על התפקיד של יתר אנשי המקצוע שלוקחים חלק בטיפול ועל האופן בו הם יכולים לתרום למטופלים באופן שונה.
החוקרים הסיקו שלמרות שלאנשי המקצוע היו מיומנויות גבוהות, ניתן לשפר את היעילות של התקשורת ושל הייעוץ במסגרת של טיפול בסוכרת. קיים צורך בהסכמה בין אנשי המקצוע המעורבים בטיפול בנוגע למשך הייעוץ ובקשר למטרתו העיקרית.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
