דעות

המקרה של מוחמד עלאן - נוירופוליטיקה של שביתת רעב

רק נזק מוחי, שחומרתו ועתידו טרם הובהרו, הניע את המדינה לחזור בה מעמדתה הנוקשה; כמה עצוב שמוחו החולה של עציר מנהלי הפך לכלי פוליטי במאבק

בנובמבר 2003 סערה המדינה. הכותרת הראשית ב"הארץ" בישרה, כי "שלושה תינוקות מתו וששה במצב קשה". כך פרצה לתודעה הציבורית הפרשה שנודעה בשם "פרשת רמדיה". נדרשה אז יכולת קלינית נדירה של הרופאים עד שזיהו את מקור המגפה הקטלנית בחוסר קריטי של ויטמין B1 (תיאמין) במזון התינוקות אותו שיווקה חברת "רמדיה".

לימים הסתבר, כי מקור התקלה היה בחברת "הומנה" הגרמנית, יצרנית המזון לתינוקות. בשל תקלה טכנית בהכנת המזון, בקו ייצור כשר הייחודי לישראל, לא נוסף ויטמין זה למזון כנדרש. הדבר לא מנע ממנהלי החברה הגרמנית לשלוח, במודע, את המזון הפגום לישראל. את התוצאות ההרסניות של מזון פגום זה נושאות מספר משפחות בישראל עד היום.

נזכרתי בפרשה עגומה זו כשנודע כי קיים חשש כי העציר המנהלי מוחמד עלאן, ששבת רעב למעלה מ-60 יום ומאושפז עדיין בבית החולים "ברזילי", שם היה מורדם ומונשם, סובל מפגיעה מוחית וכי המדינה שקלה לכן לשחררו לאלתר. בית המשפט העליון קיבל בינתיים את עתירת עורכי הדין שלו, והקפיא את צו המעצר שלו.

אין ספק כי עלאן ניצח בשלב זה את המדינה, אך באיזה מחיר?

למרות נאמנותי המוחלטת למדינה אני סבור כי אי אפשר לגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה למגרשם של הרופאים; אנחנו לא נאכיל בכפייה שובתי רעב

מתוך המידע הרפואי שהועבר לידיעתי עולה, כי העציר סבל מהפרעות בראייה ובשמיעה וכי היה מבולבל. בבדיקת ה-MRI של המוח שעשה נמצאו נגעים הטיפוסיים לחסר תיאמין. לא בדקתי את מוחמד עלאן ולא פגשתי אותו מעולם, אך כרופא-נוירולוג, וכמי שטיפל בחולים שסבלו מחסר תיאמין, אני עדיין חושש לעתידו הרפואי.

שביתת רעב היא הנשק האולטימטיבי אותו יכול עציר או אסיר להפעיל במחיר חייו כנגד השלטון נגדו הוא מוחה. מוטב כי נשנן את הלקח שלמדה בריטניה הגדולה במאבק שניהלו נגדה האסירים הרפובליקנים בצפון אירלנד בשנים 1976-1981. הרפובליקאים לחמו בין היתר על הכרה בהם כשבויי מלחמה ועל הזכות שלא ללבוש את בגדי בית הסוהר. 11 אסירים מתו תוך שביתת רעב, בהפרשי זמן מתוכננים מראש של שבועיים בין אסיר לאסיר. רובם מתו לאחר יותר מ-50 ימי צום, ובראשם בובי סנדס, שנבחר כחבר הפרלמנט הבריטי תוך כדי מאסרו.

איש לא ניסה להאכיל אותם בכוח. לאחר המוות ה-11 נכנעה "גברת הברזל" מרגרט תאצ'ר, תחת לחץ בינלאומי אדיר, לדרישות השובתים. התוצאה הבלתי נמנעת של פרשה עגומה זו הייתה הקצנה בעמדות הבדלנים באירלנד, עלייה עצומה בכוחה של מפלגת השין-פיין הבדלנית, והמשך המאבק המזויין כנגד הממשלה בלונדון עוד שנים רבות. לו היתה ממשלת בריטניה מחליטה להאכיל אותם בכוח הייתה המהומה הבינלאומית גדולה וקשה אף יותר.

מהטמה גנדי (1869-1958) היה הראשון להשתמש בנשק הרעב בעת החדשה. ממנו למדנו, כי שובת רעב הנחוש בדעתו לשבות גם במחיר חייו, "ינצח" את השלטון נגדו הוא מוחה כבר בעצם העובדה כי הוא שובת רעב. היה אם ימות יהיה סמל ומודל לדורות רבים שיבואו בעקבותיו. היה ויקבל את חרותו ואת מבוקשו יחזור לביתו כגיבור כשהוא נישא על כתפי חבריו. "תחילה יתעלמו ממך, אח"כ ילעגו לך, אח"כ ילחמו בך ואז אתה המנצח" כך אמר. גם אותו לא ניסתה ממשלת בריטניה להאכיל בכוח.

לא ניתן להאכיל שובת רעב נגד רצונו. החוק שעבר לאחרונה בכנסת הוא אות קלון למדינת ישראל ומבחינת הרופאים הוא בחזקת אות מתה. איש מאיתנו הרופאים , כך אני מאמין, לא יפעל ברוח החוק ולא יעבור בכך על האתיקה הרפואית. אתיקה מקצועית זו נשענת על הצהרת טוקיו משנת 1975 ועל הצהרת מלטה משנת 1991 ועל החלטת הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל משנת 2005, הרואה בהאכלה כפויה צורה מובהקת של עינוי.

ראו איזה מאמץ כביר עשתה המדינה על מנת לעמוד בדרישות אלו במהלך "צוק איתן". האתיקה הרפואית אף היא חלק ממערכת הכללים המקובלת במדינות הנאורות שאנו מבקשים להימנות עמן

קיים איסור מוחלט על הרופאים להשתתף בכל צורה שהיא בעינויים או בהאכלה כפוייה. ההסתדרות הרפואית קיבלה על עצמה כללים אתיים אלו ופועלת דרך קבע ליישומם בקרב חבריה. הטענה הנשמעת מפי פוליטיקאים מהימין, משרים וחברי כנסת, כי בשל ההתנגדות של ההסתדרות הרפואית והעומד בראשה לחוק האכלה בכפייה יתמלאו רחובות תל-אביב וירושלים במרצחים היא טענה דמגוגית ריקה מתוכן.

אני מבקש להזכיר כי גם את מלחמותיה המרות ביותר כנגד הגרועים והרצחניים שבאוייבינו אין המדינה יכולה לנהל בחופשיות על פי רצונה. היא כפופה לדיני המלחמה הבינלאומיים הקובעים "מתי, איפה ואיך" נלחמים. ראו איזה מאמץ כביר עשתה המדינה על מנת לעמוד בדרישות אלו במהלך "צוק איתן". האתיקה הרפואית אף היא חלק ממערכת הכללים המקובלת במדינות הנאורות שאנו מבקשים להימנות עימן. לא נוכל להתעלם מהם.

גם ארצות הברית, הגדולה והחזקה, נאלצה להעביר את האכלה בכפייה של שבוייה אל מחוף לגבולותיה המדיניים, אל מחנה "גואנטנמו" שבקובה. כך נשמרים למראית העין הכללים הבינלאומיים המחייבים על אדמתה של ארה"ב.

עוד נטען נגדנו הרופאים, שאנחנו לא מצייתים לחוקי הכנסת וכי בקרוב גם לא נרצה לשלם מיסים על פי חוק. אין שטות גדולה יותר מזו. אני מבקש להזכיר, גם לחברי הכנסת המתלהמים נגד הנהגת ההסתדרות הרפואית והעומד בראשה, כי החוק "מתיר" לרופא להאכיל שובת רעב נגד רצונו, אך אינו מחייב אותו לעשות כן. החוק לעולם לא יוכל לחייב רופא לפעול נגד מצפונו הרפואי.

רופא המסרב להאכיל שובת רעב אינו עובר על החוק. הוא מתעלם, ובצדק, מההרשאה הניתנת לו לעשות כן. הטענה שהרופאים הם פורעי חוק גם היא דמגוגית ונאמרת מתוך בורות מוחלטת ואי הכרת החוק, דבר המצער לכשעצמו, או מתוך רשעות גדולה ממנה. הכל נעשה למען צבירת הון פוליטי של פוליטיקאים רדודים.

הפגיעה המוחית של מוחמד עלאן מבליטה נקודה פרקטית בניהול הרפואי של שובת רעב. לאחר כ-50 יום של שביתת רעב נכנס השובת לטווח הסכנה המיידית והבלתי צפוייה של מוות פתאומי. רובם סובלים מהפרעות קשות במאזן האלקטרוליטים בגוף במיוחד של נתרן ואשלגן, דבר החושף אותם להפרעות קצב לב קטלניות. הפרעה כזו יכולה להופיע בחטף ולקטוף את חייו של השובת ללא כל התראה.

גם האכלה של השובת בתום השביתה, אם הסכים לסיימה, מחייבת זהירות רבה בתהליך הדרגתי הנמשך על פני ימים רבים. האכלה לא נכונה יכולה לעלות בחייו של שובת הרעב גם לאחר שסיים את שביתתו.

סוגיית העצירים המנהלתיים היא סוגייה פוליטית ומשפטית. מדהים שרק נזק מוחי, שחומרתו ועתידו טרם הובהרו, הניעה את המדינה לחזור בה מעמדתה הנוקשה. כמה עצוב שמוחו החולה של עציר מנהלי הפך לכלי פוליטי במאבק זה- נוירופוליטיקה בכל כיעורה.

אני ער ומבין היטב את צרכי הבטחון של המדינה בה אני, ילדי ונכדי חיים ואשר אותה שרתתי בנאמנות. למרות נאמנותי המוחלטת למדינה אני סבור כי אי אפשר לגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה למגרשם של הרופאים. הפתרון לסוגייה מורכבת זו מוטל במגרש המשפטי-פוליטי. אנחנו הרופאים לא נאכיל בכפייה את שובתי הרעב.

* אבינעם רכס הוא  פרופסור (אמריטוס) לנוירולוגיה ב"הדסה" ויו"ר בית הדין של ההסתדרות הרפואית בישראל

נושאים קשורים:  דעות,  הזנה בכפייה,  מוחמד עלאן,  פגיעה מוחית,  תיאמין,  B1,  אתיקה,  עציר מינהלי,  פוליטיקה
תגובות
אנונימי/ת
23.08.2015, 12:59

פרופ' רכס הנכבד - אם אתה רואה בביטול / הקפאת המעצר המנהלי במקרה של נזק מוחי בלתי הפיך (בהנחה שנגרם) כחזרת המדינה מעמדתה , הרי שאתה לוקה בהבנת מטרת המעצר המנהלי.
המעצר המנהלי אינו אמצעי ענישה (שאחרת היה נפסק ע"י בית משפט כגזר דין ותחום בזמן), אלא אמצעי מניעה.
במידה ואכן נגרם לאותו עצור נזק מוחי שיהפוך אותו לבלתי מסוכן , אין צורך להחזיקו במעצר יותר. במקרה כזה גם אין צורך בבג"צ. סביר להניח גם השופט המחוזי שנדרש לשאלה האם להאריך את המעצר בשישה חודשים נוספים , וזה בתנאי שהמדינה בכלל הייתה חפצה בהמשך מעצרו. למעצר יש מחיר (ואין הכוונה ל"מחיר" של במלחמה על הדעת הקהל הבינלאומית , אלא מחיר כלכלי). המעצר הזה (שעבור חלק מהם הוא בתנאים של בית מלון לעומת מה שהיה להם קודם) עולה כסף.

הטיעון שהאכלה בכפייה מנוגדת לחוק בינלאומי דורשת הוכחה (שלא הראת), אבל מעבר לכך, עצוב לי לראות שאתה מבכר את הצביעות האמריקנית.

24.08.2015, 20:16

מדוע טוענים, ופרופ רכס ביניהם, שהאכלה בכפייה היא ענוי? כאשר מחדירים זונדה לחולה מסיבות רפואיות, אז גם זה ענוי? הענוי הוא בהתנגדות הפעילה של השובת נגד האכלתו. הוא היוזם ענוי, לא המטפלים בו.

אנונימי/ת
25.08.2015, 16:02

מתי מחליפים את הפרופסור המלומד? שהיה ארוכה מדי בתפקיד מפריעה לתיפקוד...

25.08.2015, 21:13

אבינעם היקר ,יישר כוח. חנן

18.09.2015, 09:22

ישר כוח חנן

אנונימי/ת
19.09.2015, 08:31

ישר כוח gil
(וההמשך באינדוקציה שלמה)

25.08.2015, 22:29

עלינו להתברך בפרופ' רכס השייך לאותה קבוצה קטנה אך איתנה כסלע הנלחמת בנסיונות לפוליטיזציה של הרפואה ולפגיעה במוסריות מקצוע זה. יישר כוח, פרופ' רכס.
בזכות אנשים אלו האנונימים הפחדנים והבורים נובחים ושיירת הרפואה המוסרית עוברת.
ד"ר וידנפלד יעקב