עורך דין מצליח פנה אלי לפני כמה שנים בבקשה לקבל את חוות דעתי הרפואית על מקרה מצער שקרה בבית חולים. חולה מבוגרת שסבלה מבעיות קשות בתפקוד הלב הופנתה באופן דחוף לחדר המיון ולאחר כמה שעות, כאשר הטיפול שקיבלה לא הועיל, הלכה לעולמה. עורך הדין שלח אלי את התיק הרפואי שאליו צורף גם כתב התביעה. "רופאי בית החולים עשו קנוניה כדי להרוג את החולה", טענו שם בני המשפחה. שאלתי את עורך הדין: כיצד הספיקו הרופאים שלא ידעו על בוא החולה להתכנס כחבורת קושרים ולתכנן להרוג אותה? תשובתו היתה ישירה: "כתבנו את המשפט הזה כי הוא יכול לבטא את חומרת המקרה בפני השופט".
עוד בעניין דומה
אמנם אין ללמוד ממקרה חריג זה על כלל התביעות הרפואיות, אולם הרוח המרחפת מעל כתבי התביעה נגד רופאים היא של תיאורים מסמרי שיער על רשלנותם, גאוותנותם והפגיעה הנוראה בחיי אדם.
תפיסת העולם של עורכי דין המומחים לרשלנות רפואית היא כמובן משפטית - יש למצוא אשם. אם הטיפול הרפואי לא עלה יפה או הסתבך או שהחולה לא קיבל את ההסבר הראוי לפני הטיפול או הניתוח ומצבו הידרדר עקב כך, או שבתיק הרפואי חסר תיעוד מפורט של המקרה, יש עילה לתביעה.
עכשיו יש למצוא את משתף הפעולה, דהיינו רופא בעל מוניטין שיסכים לפרשנות של עורך הדין ויכתוב חוות דעת שבה ינמק מדוע הרופא המעורב בטיפול הוא האשם. למשל, מדוע אדם שאיבד את מאור עיניו בניתוח מעקפים זכאי לפיצוי כיוון שהרופא לא הסביר לו על הסיבוך הנדיר לפני כן. או, כיצד הזיק עירוי שנתן רופא לחולה כאשר יצא בטעות מהווריד וגרם לשטף דם פנימי – דוגמה למקרה שבו נתבקשתי לתת חוות דעת על מידת הרשלנות שביציאת מחט עירוי מהווריד ומידת הנזק, שלמעשה התבטא רק בשינוי קל בצבע העור בגב כף היד.
כמוני, רופאים רבים מסרבים פעמים רבות לשתף פעולה עם עורכי דין וכתבי תביעה ולתת חוות דעת רפואית. חלק מעורכי הדין מגדירים את הסירוב הזה "קשר השתיקה" של הרופאים. עם זאת, תמיד יהיו גם הרופאים שעקרונותיהם מבוססים על תשלום ניכר ולכן לא יהססו להפר “קשר שתיקה“ שכזה וכמובן יחזקו את חוות דעתם במחקרים, ידע אישי וניסיון רב שנים.
רופאים אינם גילדה השומרת על חבריה. למשל, בעת שאושפז אריאל שרון במרכז הרפואי הדסה נשבר לחלוטין קשר שתיקה דומה בין רופאים. כמעט כל החלטה רפואית שקיבלו הרופאים שטיפלו בשרון זכתה לקיתונות של ביקורת מצד רופאים אחרים בראיונות בעיתונות ובטלוויזיה.
אני גאה בקשר השתיקה בין הרופאים אם הוא קיים. אין לרקוד לחלילם של עורכי דין שעיקר מומחיותם היא למצוא את העילה הטובה ביותר לתביעה. לעתים הם עצמם פונים לאדם שחש שנפגע עקב טיפול רפואי ומציעים לו עסקה שבה אינו צריך לשלם שכר טרחה מראש אלא רק להתחלק עמם בפיצויים (אם יינתנו).
אם באמת נעשה לחולה עוול וחלה רשלנות פושעת ופלילית, עורך הדין המומחה לרשלנות רפואית לא יתקשה למצוא את הרופא שיבוא לעזרת הנפגע. קשר השתיקה לא יחזיק מעמד במקרים אלו. ואולי אין צורך ללכת רחוק. אם אכן ניתן היה למנוע את הסיבוך הרפואי, הנזק ניכר והרשלנות זועקת לשמים - חזקה על המוסד הרפואי שיקצר תהליכים, יבוא לקראת הנפגע ויחסוך ממנו עוגמת נפש ואת הצורך לחלוק את הפיצויים עם עורך דין.
גם אני לא היססתי לחבר חוות דעת כאשר מדובר היה במקרי עוולה. כמו למשל בתביעה נגד רופאה שלא ביצעה החייאה ברמה הנדרשת או כאשר מערכת רפואית התעמרה במטופל חסר ישע. הרפואה המתגוננת של הרופאים צריכה להיות גם רפואה הוגנת – כזו המכירה בטעויות אמתיות של רופאים ומבקשת להעניק פיצוי מתאים גם ללא צורך בעורך דין המבקש ליטול את ליטרת הבשר.