אקרדיטציה של ארגוני בריאות הינה תהליך בחינה חיצוני שמטרתו להעריך את איכות ובטיחות הטיפול הניתן בארגון. זהו תהליך הנותן הכרה פומבית לכך שהארגון עומד בסטנדרטים של איכות, שנקבעו ע"י הגוף המעריך. לרוב מדובר על תהליך וולונטרי שמובל ע"י גופים לא ממשלתיים.
עוד בעניין דומה
"בניגוד למבדקים נקודתיים בנושאים מצומצמים, מבדק האקרדיטציה של JCI מתפרש על פני מרווח רחב של היבטים"
ראשיתו של תהליך האקרדיטציה בשנת 1917, כאשר ה-American College of Surgeons הגדיר את "הסטנדרטים המינימליים לבתי חולים". בשנת 1951 הוקם ה-Joint Commission on Accreditation of Healthcare Organizationי (JCAHO), ששמו קוצר בהמשך ל-The Joint Commission. ה- joint commission internationallי (JCI) היא הזרוע הבינלאומית של ה-Joint Commission והיא מסמיכה את בתי החולים בישראל.
JCI החל לפעול בסוף שנות ה-90, וב-1999 הוסמך בית החולים הראשון מחוץ לארה"ב (בברזיל). דרישות האקרדיטציה של JCI מתעדכנות באופן מתמיד. המהדורה הנוכחית של הסטנדרטים לבתי חולים היא המהדורה ה-5, שנכנסה לתוקף באפריל 2014. מודל האקרדיטציה של JCI מבוסס על סטנדרטים בינלאומיים מבוססי ראיות שפותחו ע"י צוות מומחים בינלאומיים, תוך התחשבות בחוקים ותקנות בינלאומיים. תוקף ההסמכה ניתן ל-3 שנים, ובסיומן על בית החולים לעבור מבדק חוזר.
האקרדיטציה של JCI מתבססת על שיטת ה"טרייסר". בשיטה זו עוקבים אחרי המסלול של המטופל בבית החולים בתחנות השונות שהוא עובר, ומנסים לזהות פערים באיכות בתחנות השונות. למשל, חולה המתקבל לאשפוז עקב אוטם שריר הלב, ומשתחרר למחלקת שיקום – המסלול שלו כולל את המחלקה לרפואה דחופה, היחידה לטיפול נמרץ, המחלקה הפנימית ובית החולים השיקומי, כמו גם יחידות נלוות כמו המעבדה או מחלקת הדימות.
"האקרדיטציה מנסה להביא אותנו להכרה שבית חולים הוא מקום מסוכן"
בניגוד למבדקים נקודתיים בנושאים מצומצמים, מבדק האקרדיטציה של JCI מתפרש על פני מרווח רחב של היבטים, החל מתהליכי האבחון והטיפול במטופל, דרך בטיחות מתקני בית החולים ומניעת זיהומים בבית החולים, ועד לניהול האיכות והבטיחות בבית החולים והכשרת צוות המטפלים. בסך הכל כולל המבדק 17 פרקים שונים, שכל אחד מהם עוסק בהיבט אחר של איכות ובטיחות הטיפול. אחד הפרקים המרכזיים כולל נושאי ליבה הקרויים "היעדים הבינלאומיים לבטיחות המטופל" (international patient safety goals). נושאים אלו כוללים את זיהוי המטופל, אבטחת תקשורת יעילה בצוות, שיפור הבטיחות של תרופות בסיכון, אבטחת ביצוע הניתוח הנכון באיבר הנכון למטופל הנכון, מניעת זיהומים נרכשים, וצמצום הנזק מנפילות.
האקרדיטציה מנסה להביא אותנו להכרה שבית חולים הוא מקום מסוכן. בניגוד למקומות עבודה עתירי סיכון אחרים, כגון כורים גרעיניים או חברות תעופה, מערכות הבריאות טרם השכילו להפנים זאת די הצורך, והראיה – כמות התקלות המתרחשות בעת טיפול במטופלים. ע"פ הערכות בספרות, תקלה קטלנית בטיפול רפואי מתרחשת באחד מכל 100 מקרים, בעוד שתקלה קטלנית בכורים גרעיניים או בטיסות מתרחשת בתדירות של אחד למיליון.
כדי לצמצם את שיעור התקלות, נדרשים תנאים אופטימליים לתפקוד מיטבי של בית החולים בכל התחומים, ונדרשת מדיניות ברורה בכל התחומים. הגישה הישראלית כל כך של "יהיה בסדר" ו"כולם יודעים מה צריך לעשות" אינה עולה בקנה אחד עם דרישות האקרדיטציה, המדגישות את הצורך בקיום מדיניות כתובה וברורה בכל התחומים. יש להדגים כיצד המדיניות ברורה וממומשת בצורה אחידה בכל רחבי בית החולים, ומביאה להקטנת השונות ויצירת "שפה אחת" בין יחידות בית החולים, תוך הגברת הרצף הטיפולי בין היחידות והצוותים.
התהליך נוגע בכל העובדים בבית החולים – ממנהלי המחלקות ועד עובדי הניקיון, ממחלקת משאבי אנוש ועד לבית המרקחת. לא רק עובדי בית החולים, אלא גם המטופלים, בני משפחותיהם, המבקרים וספקים חיצוניים היושבים בשטח בית החולים צריכים להיות שותפים לתהליך. כדי להביא לשיפור איכות בבית החולים נדרש מכל עובד לפתח עין ביקורתית לגילוי מפגעים פוטנציאליים: האם ייתכן שהעציצים היפים בהם קישטנו את המחלקה הפנימית מהווים בעצם מקור לזיהום עבור המטופלים? האם ברור לנו כיצד התורן מקבל את כל המידע הדרוש לו על המטופלים במחלקה? איך אנחנו יודעים שאנחנו אכן עושים את העבודה בצורה הנכונה?
"מהטמעת תוכנית האקרדיטציה בישראל למדנו כי להנהלת בית החולים תפקיד מוביל ומרכזי בהצלחת התהליך"
הטמעת האקרדיטציה בבתי החולים הביאה לשיפורים במגוון נושאים, ביניהם שיפור בטיחות בניתוחים (ביצוע הניתוח הנכון למטופל הנכון באיבר הנכון באמצעות "פסק זמן" לפני ניתוח), ארגון מגש התרופות בעגלת החייאה באופן אחיד, הרחקת תמיסות אלקטרוליטים מרוכזות מהמחלקות, קידום זכויות המטופל, הגדרת "אמנת שירות" הקובעת זמני תגובה מחייבים לבדיקות דחופות בין המעבדה ושירותי הדימות למחלקות, טיוב הרישום ברשומה הרפואית, וטיוב בקרת הרשומה הרפואית, שיפור תהליך אומדן צרכי המטופל והדרכת המטופל, שיפור התקשורת בצוות (תקשורת מעברים), בין מחלקות ביה"ח ובין היחידות האבחוניות (מעבדה, דימות) למחלקות האשפוז, קידום תחום מניעת זיהומים, כולל ניטור זיהומים נרכשים, קידום טיפול ממורכז-מטופל (patient-centered care) וקידום מדדי האיכות בבתי החולים.
מהטמעת תוכנית האקרדיטציה בישראל למדנו כי להנהלת בית החולים תפקיד מוביל ומרכזי בהצלחת התהליך. חיוני לערב מובילי דעה מהצוות הקליני (רופאים ואחיות) ולא לנהל את התהליך בשיטה של "מלמעלה למטה" (top-down) בלבד. כמו כל תהליך איכות, התהליך דורש תוספת משאבים ברמת בית החולים. חיוני לספק לצוות ולהנהלה משוב מתמיד על עמידה בסטנדרטים, בין השאר ע"י תרגול מתמיד של טרייסרים, ע"י בודקים מצוות בית החולים או מחוצה לו. ניהול התהליך בצורה מרכזית ברשת של בתי חולים מייעל ומקל על העמידה בדרישות.
נכון ליוני 2014 עברו הסמכה מטעם JCIי 498 בתי חולים בעולם. בישראל, מתקיים מזה מספר שנים תהליך אקרדיטציה בבתי החולים, אשר ראשיתו בבתי החולים של הכללית. עד כה הוסמכו בישראל 18 בתי חולים (מהם 9 בבעלות הכללית, 4 בתי חולים ממשלתיים, אחד פרטי ו-4 בתי חולים במזרח ירושלים). ישראל היא המדינה ה-9 בעולם במספר בתי החולים שעברו הסמכה. ישראל גם מובילה במספר בתי החולים שעברו הסמכה כמרכז רפואי אקדמי (5 בתי חולים, מספר זהה לזה של דרום קוריאה וסין).
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
