• יו"ר החברה: פרופ' רן בליצר
  • משנה ליו"ר החברה: מלי קושא
  • גזברית: ד״ר לילך צולר
  • מזכיר: ד״ר מוטי חיימי
דעות

לפרוץ את תקרת הזכוכית לנשים ברפואה בישראל

איוש נשים לתפקידי ניהול במערכת הבריאות הישראלית יתרום רבות לשיפור מתמיד באיכות המערכת - אולם תקרת הזכוכית טרם נפרצה

יותר ממחצית מהסטודנטים המצטרפים כיום לפקולטות לרפואה הם נשים, ומגמת הפמיניזציה של המקצוע הולכת וגדלה. הצפי הוא שתוך עשר שנים, יותר ממחצית בעלי תואר M.D. יהיו נשים. כבר כיום מהוות נשים כ-35 אחוזים מכלל הרופאים לעומת 30 אחוזים בשנת 2009. בקרב הרופאים המומחים (עד גיל 45) חלקן של הנשים גבוה מ– 50 אחוזים בהשוואה ל-39 אחוזים בשנת 2009. אין ספק כי נשים הן רופאות מצוינות, המביאות לתחום יתרונות בולטים כמו אינטליגנציה רגשית, תקשורת טובה, חלוקת קשב, כושר ביצוע ותפקוד בו-זמני בכמה מערכות.

למרות זאת, תקרת הזכוכית טרם נפרצה.

האשה הראשונה מונתה למנהלת בית חולים רק בתחילת 2003 - ד"ר אורנה בלונדהיים, בבית החולים "העמק" בעפולה. כיום יש רק שלוש נשים המנהלות בתי חולים כללים (עפולה, כרמל, הדסה הר הצופים). בקופות החולים התופעה חוזרת על עצמה, ויש מיעוט בולט של נשים בתפקידי מנהלות מחוזות. התופעה של "הדרת נשים" מניהול בכיר אינה קיימת רק בעולם הבריאות. גם בחינוך, מקצוע בו לנשים רוב מוחלט, מספר המנהלים הגברים גדול יחסית ממספר הנשים המנהלות.

"נשים מהוות לפחות מחצית בבסיס הפירמידה הרפואית, אך מספרן הולך ומידלדל בדרך לפסגה"

כמו במקצועות אחרים שאוישו בעבר בעיקר על ידי גברים, כך גם ברפואה - נשים מהוות לפחות מחצית בבסיס הפירמידה, אך מספרן הולך ומידלדל בדרך לפסגה. שיעור הנשים המנהלות יחידות או מחלקות בבתי החולים בישראל נע בין 10% ל-20% . אצלנו בבי"ח כרמל, למשל, יש מנהלות מחלקה ומנהלות יחידות גם במקצועות הכירורגיים. בניגוד למשרדים ממשלתיים אחרים, מעולם לא שימשה אישה כמנכ"לית משרד הבריאות.

מחקרים מראים כי למצב זה אין בסיס ענייני. אחד המחקרים העדכניים והחשובים בתחום ניהול על ידי נשים נערך על ידי ארגון "קטליסט" בקרב חברות המדורגות ברשימת פורצ'ן 500 , בו הוכח שככל שמספר הנשים בדירקטוריון גדול יותר, כך התוצאות הפיננסיות של החברות טובות יותר. נמצא כי נשים גורמות לשינויים באופן התנהלות הדירקטוריונים שבהם הן מכהנות: הן מביאות עמן סגנון ניהול שיתופי המגביר את ההאזנה, התמיכה והחתירה לפתרון בעיות בדרך של כדאיות לשני הצדדים. הן אינן נמנעות מלדון בנושאים מעוררי מחלוקת, שואלות יותר שאלות קשות ודורשות תשובות מפורטות וישירות. נשים מביאות נושאים חדשים לדיון וחושבות על הפרספקטיבה של מחזיקי העניין.

"אחד המחקרים העדכניים והחשובים בתחום מראה כי ככל שמספר הנשים דירקטוריון גדול יותר - כך התוצאות הפיננסיות של החברות טובות יותר"

שלושה גורמים עיקריים הועלו כמסבירים את מיעוט הנשים בתפקידי ניהול בישראל: החינוך,הגורם הסוציו-כלכלי והגורם הסוציו- פסיכולוגי.

הגורם הסוציו-כלכלי מתייחס למעסיקים שבעיניהם נתפסת האישה כהשקעה פחותה "בהון אנושי", ועקב כך הם נמנעים מקידום ומהעסקה של נשים בתפקידים ניהוליים. לנשים "הטבות" כמו חופשת לידה, וגיל פרישה מוקדם יותר, דבר שמקטין את ממוצע שהייתן בשוק העבודה ומהווה גורם המשפיע על המעסיקים להשקיע פחות בהכשרת נשים בעבודה .הגורם הסוציולוגי-פסיכולוגי מדגים את הסטריאוטיפים המיוחסים לנשים הגורמים להפליה בין המינים, כגון הטענה שנשים לא מתפקדות בתנאי לחץ ושהן נוטות לשחיקה גבוהה מגברים, חוסר אסרטיביות, וחוסר יכולת לחשיבה מוכוונת-אסטרטגיה. לכך נוסף החינוך המסורתי הקיים על תפקידה של האישה כאם וכרעיה, וזירת מימושה האישי הוא בבית פנימה.

בעולם הרפואה הישראלית, חלק מן ההסברים הניתנים לאי-התקדמותן של נשים נסמכים על כך שבעבר פנו נשים מעטות ללימודי רפואה, וזו הסיבה העיקרית לכך שרופאות עדיין אינן מאכלסות את עמדות הניהול הבכירות. אחרים מציינים כי התקדמות הנשים נבלמה במידה רבה מכיוון שלא רצו לוותר על חיי משפחה ועל הקדשת זמן לגידול ילדיהן. עם זאת, בעקבות שינויים חברתיים, חלקם של הגברים בגידול הילדים ובעיסוקים המשפחתיים האחרים הולך וגדל, והדבר משפיע לטובה על מצב הרופאות ועל מעמדן בתוך עולמן המקצועי.

רפואה הוא מקצוע "נשי" במהותו. טיפולי, אמפאתי, מכיל, ולכן נשים נמשכות אליו, ומעדיפות במיוחד תחומי התמחות פחות "הוספיטליסטים": פסיכיאטריה, רפואת משפחה ורפואת ילדים. אלה מקצועות שניתן לעבוד בהם גם ובעיקר מחוץ לבתי החולים, ונתפשים נוחים יחסית מבחינת היכולת לשלב קריירה ומשפחה.

לעומת זאת, מספר הנשים שעוסקות בכירורגיה על ענפיה השונים, בקרדיולוגיה או בטיפול נמרץ, הוא נמוך מאוד. אלה מקצועות שהעיסוק בהם הוא בעיקר בבית החולים, קשה פיזית, תובעני ומקשה על ניהול תקין של חיי משפחה וגידול ילדים. נשים רופאות גם ממעטות יחסית לגברים לעסוק באקדמיה ומחקר. ועל כן יש לבחון לעתיד את ההשלכה של הפיכת המקצוע למקצוע נשי, וההשפעה האפשרית על תחומים חשובים אלו.

"הניהול הוא מקצוע המשלב יכולות רבות, אשר רובן מוטבעות באופן ראשוני ב- DNA של נשים"

מגמה זו, יש לציין, עשויה להיות גם "חרב פיפיות", משום שהפיכת הרפואה למקצוע של "מפרנס שני" יכולה להביא אותו במהירות למשבר עתידי גדול הן ביצירת מחסור עתידי ברופאים במקצועות רבים בבתי החולים, והן בהנצחת המקצוע כבעל רף השתכרות נמוך (כמו במערכת החינוך), התפתחות שתפחית את האטרקטיביות שלו.

לגבי הניהול, הרי שהוא מקצוע המשלב יכולות רבות, אשר רובן מוטבעות באופן ראשוני ב- DNA של נשים. נשים מנהלות מביאות סגנון ואיכות ניהול שונה עם יחס אישי ואנושי שונה מהסגנון הגברי. אין ספק שניהול מערכות בריאות הוא תחום אשר בו ליכולות התקשורת, האמפתיה ויכולת ההכלה של הנשים יש יתרון רב ורלוונטיות לתחום.

אין לי ספק כי המשך איוש נשים לתפקידי ניהול במערכת הבריאות, יתרום רבות לשיפור מתמיד באיכויות השונות של המערכת, ובכך יביא לשיפור הטיפול במטופלים ובמשפחות, ולקידום מצב הבריאות בישראל.

נושאים קשורים:  דעות,  ניהול מערכות בריאות,  נשים ברפואה
תגובות
דר יעקב שכטר-ילדים לניאדו
24.05.2013, 09:46

לכל הדברים הנכונים שנכתבו עי דר חן שפירא צריך להוסיף עוד גורם נכבד שמאפיין את החברה הישראלית והוא המעבר של רופאים רבים מתפקידי נהול בצהל לתפקידי ניהול במערכת האזרחית כגורם משמעותי נוסף לדומיננטיות הגברית בישראל בתחום הניהול הרפואי.

אילן
26.05.2013, 10:38

שמתם לב?
"פרופסור משנה קליני" ... הרי זה מרצה בכיר, לא?!
איך מרצים בכירים הוקפצו פתאום בטכניון לדרגת פרופסור. קטעים.

דב
26.05.2013, 16:50

נשים מסויימות יכולות להיות מנהלות נהדרות בעוד נשים אחרות יכולות להיכשל כשלון חרוץ בתפקיד. השאלה היא כזאת: כמה נשים לא מתאימות עלינו לשבץ בתפקידי ניהול על מנת לאפשר לאישה אחת מצטיינת לכבוש את הפסגה לה היא ראוייה?
אני גורס שהיחס הנכון הוא 1:1

יעל
26.05.2013, 23:49

יכול להיות שפחות נשים מתעניינות בניהול.
(לדב: גברים מסויימים יכולים להיות מנהלים נהדרים בעוד גברים אחרים יכולים להיכשל כישלון חרוץ בתפקיד. לגבי גברים אין צורך לשאול כמה גברים לא מתאימים משובצים לתפקיד, אנחנו יודעים/ות מהניסיון שיש לא מעט גברים מנהלים שהינם מנהלים גרועים... כנראה היחס הוא 1:1)

לדעתי השיח צריך להתנהל לא רק בעניין המשרות הניהוליות, ולא להתמקד רק בנשים. כיום גברים ונשים כאחד מעוניינים להשקיע יותר במשפחתם, ולצערי שעות העבודה בארץ הינן בלתי אפשריות ולכן יותר נשים בוחרות לצמצם בשעות העבודה כדי להקדיש למשפחתן (כנראה שעדיין ברוב המשפחות, הבחירה הטבעית היא של האישה, אם כי יש כמובן מקרים שונים). אני חושבת שדרוש שינוי כולל במשק משום ששעות עבודה ארוכות יותר אינן מבטיחות עובדים יעילים יותר בהכרח. יש לא מעט מדינות ששעות העבודה הנהוגות בהן קצרות בהרבה, גם גברים וגם נשים הולכים הביתה ב-4 או 5, וימי החופש שהם מקבלים הרבה יותר נורמליים.
יש לי חברים מהלימודים שהחליטו לעזוב לאוסטרליה, ושם איכות חייהם הרבה יותר נורמלית ושניהם יכולים לעבוד ולהתקדם בקריירה מבלי להרגיש שהילדים מוזנחים.
שם כשאישה יוצאת לחופשת לידה, יהיה מי שיחליף אותה, וכל אחד יכול לצאת לחופשה ארוכה בלי דאגה, כי הוא יודע שיחליפו אותו.
כיום לנשים קשה מאוד להחזיק מעמד בסביבת בית החולים, אך אם כולם היו מסיימים בשעה 4, כי העבודה באמת היתה מסתיימת, אני בטוחה שהיה קל יותר לשמור על שוויון בין נשים לגברים, וגם הגברים היו יוצאים נשכרים מהענין.

והנה, הכתבה של דר' חן שפירא בדיוק במקום, שכן שרת הבריאות החדשה שלנו מזמינה את כולנו ליום עיון בנושא...