ועדות ציבוריות שמורכבות מנציגים ממונים של בעלי אינטרסים הן בדרך כלל כלי בידי פוליטיקאים כדי "להכשיר שרצים". הטכניקה המקובלת היא שימועים של אנשים מכל קצוות קשת הדעות, חיסיון הדיונים, עיסוק בפרטים רבים וניסוח עמום ובלתי מחייב של ההמלצות. במקרה של ועדת גרמן, התרחש "נס": אנשי התקשורת זיהו את הסכנה מבעוד מועד, ניהלו קמפיין אפקטיבי - והציבור יצא נשכר: הניסיון לחזק את מעמדם של הטייקונים של מערכת הבריאות נכשל.
עוד בעניין דומה
"במקרה של ועדת גרמן, התרחש "נס": אנשי התקשורת זיהו את הסכנה מבעוד מועד, ניהלו קמפיין אפקטיבי - והציבור יצא נשכר"
פוליטיקאים שרוצים לחולל רפורמה של ממש במערכת הבריאות מגייסים מומחים, שמתבקשים לנתח את הכשלים במערכת הקיימת ולהצביע על צעדים שיאפשרו את תיקונם. לאחר שגובשה התוכנית, הם מנהלים מאבק בזירה הפוליטית כדי לגייס את התמיכה הנדרשת להוציא אותה אל הפועל. כך עשה נשיא ארה"ב, ברק אובמה, ברפורמת הבריאות שמתממשת עתה בארה"ב (עדות מכלי ראשון ניתן למצוא בספרו של אחד מאדריכלי התכנית יחזקאל עמנואל, Reinventing the American Health Care).
קיימת הסכמה רחבה כי האתגר העיקרי העומד בפני מערכות הבריאות במערב הוא ההשגחה והטיפול בחולים הכרוניים המורכבים - הסובלים מסוכרת, יתר לחץ דם, אי-ספיקת לב, מחלות ריאות כרוניות, דיכאון וחרדה - ובדרך כלל צירוף של מחלות אלה. חולים אלה מהווים כ-10%-15% מהאוכלוסייה, וצורכים יותר משני שלישים מהמשאבים המוקצים לבריאות. המאמץ הטיפולי בחולים אלה מכוון לשלוש מטרות: להתאים את הטיפול הרפואי לשאיפותיו וצרכיו של החולה הספציפי, להשאירו בסביבתו הטבעית ולהתמודד עם מצבו הנפשי.
כדי להגשים מטרות אלה, יש להכניס במערכות הבריאות המסורתיות שינויים רבים. בראש וראשונה, עיצוב מחדש של הרופא הראשוני, המבוסס על איחוד של הידע והכישורים שהתפצלו בין רופא המשפחה, הרופא הפנימי, הגריאטר והפסיכיאטר; הקצאת זמן רב יותר למפגשים בין הרופא לחולה הכרוני; שימוש בטכנולוגיות זמינות לניטור סמנים המתריעים על שינוים במצבו של החולה ומאפשרים לרופא להגיב בזמן אמת; הפעלת אמצעים מתקדמים כדי לתת לחולה טיפול מורכב בביתו, כמו טיפול תוך ורידי ותמיכה נשימתית; והקצאת כוח אדם סיעודי שיסייע לבני המשפחה לטפל בחולה הסובל מנכות ומירידה תפקודית. חלק ניכר מהשינויים הנדרשים מתחוללים לנגד עינינו - אך נדרשת השקעה נוספת כדי להרחיבם ולבססם.
"מסקנות ועדת גרמן החמיצו לחלוטין את המגמות הנובעות מהידע והפרקטיקה שגובשו במחקר שירותי הבריאות"
לגבי המקורות התקציביים - כאן צפויה "הפתעה" של ממש. שינויים אלה, לפי כל התחזיות, יביאו לצמצום דרמטי במיטות האשפוז. המומחים מעריכים כי עד סוף העשור יפחתו מספר מיטות האשפוז בארצות הברית ב 20%-40% , ובעוד שני עשורים עשויים בתי החולים להצטמצם ליחידות לטיפול נמרץ –כ-10% מהמלאי הקיים. קשה להפריז בחיסכון התקציבי הנגזר מקיצוצים אלה -- בתי החולים צורכים כ-30% מההשקעה בבריאות.
במקביל, מתגבש קונסנסוס כי רפורמה אמיתית בבריאות מחייבת את ביטול הרפואה הפרטית. ההמלצה הראשונה של הוועדה לרפורמה בתשלומי רופאים בארה"ב, ארץ היוזמה החופשית, היא: "יש לבטל כליל 'תשלום עבור שירות' לפרקטיקה רפואית, בשל אי-יעילותו והתמריצים הפיננסים הבעייתיים הנגזרים ממנו". הוועדה ממליצה על מודל של שכר קבוע לרופאים, ובתקופת הביניים - תמריצים שמבוססים על איכות ולא על כמות.
"יש לקוות שהדו"ח המלא שהופץ אינו הפרסום האחרון של הוועדה"
בשל הא-סימטריה הקיצונית בידע בין הרופא והחולה, המודל של "תשלום עבור שירות" מעלה את הביקוש. בכל המחקרים נמצא כי כ-30% ויותר מהפרוצדורות הרפואיות מבוצעות שלא בהתאם להתוויות הנגזרות מהתועלת שלהן לחולה. התוצאה הבלתי נמנעת היא צמיחה תלולה בהוצאות, עם ערך מוסף שולי ולעתים שלילי במונחי בריאות. בנוסף, יש הסטה של כוח אדם רפואי מהתפקידים הנדרשים לחולים – רופא ראשוני – לתחומי מומחיות שמעצימים את כוחם הכלכלי של הרופאים.
מסקנות ועדת גרמן החמיצו לחלוטין את המגמות הנובעות מהידע והפרקטיקה שגובשו במחקר שירותי הבריאות. המסקנות הנוגעות לרופא הראשוני עמומות וכלליות, ואין בהן רמז לכל השינויים הנגזרים מהטיפול בחולה הכרוני. מאידך, הוועדה ממליצה להגדיל את מספר מיטות האשפוז, ומשאירה על כנה את הרפואה הפרטית בכל המסגרות הקיימות.
יש לקוות שהדו"ח המלא שהופץ אינו הפרסום האחרון של הוועדה. על הוועדה להשלים חלקים חיוניים, כמו פרק מבוא המכיל את הבסיס האידיאולוגי שעומד מאחרי המסקנות, תעדוף ההמלצות על פי דרגות חשיבות וזמנים לביצוע, ובעיקר קביעת יעדים אופרטיבים מדידים ותחומים בזמן, כדי לאפשר מעקב אחר מידת ביצוע ההמלצות. ללא השלמות אלה, יהיה שוויה של "רשימת המכולת" שקיבלנו כקליפת השום - והיא תהיה רק עדות ניצחת לזלזול החמור של הוועדה והעומדת בראשה באינטליגנציה של הציבור.